המחזה כמו פרפר נכתב על ידי חי אליהו כפיסת חיים של גיבורת ההתרחשות שמצוייה בעיצומו של תהליך טיפול לא קל במחלת הסרטן שהתגלתה בגופה, השחקנית אפרת בזר בתפקיד חן סהר, אישה צעירה שכבר הספיקה להתגרש וחייה בגפה בדירה תל אביבית (ככל הנראה) תוך התמודדות עם תופעות הלוואי של טיפולים רפואיים, מגלה שהמזגן בביתה לא עובד, מזמינה טכנאי לטפל בתקלה וכבר משיחה עימו מזהה כי מדובר באקס המיתולוגי שלה. חן מניחה את הצרות בצד ונשאבת אל תוך המפגש שמצית את ההורמונים מחדש.
האקס, מיקי שרון, המגולם על ידי השחקן רון שמוקלר, שאף גילם את דמותו של הזמר המנוח זוהר ארגוב במסגרת יצירת ההולוגרמה של "המלך" עבור סדרת ההופעות של הפרויקט של רביבו, מגיע לביתה של חן ומטפל בתקלת המזגן, כל זאת מתרחש בימי מגיפת הקורונה כאשר גם הוא וגם היא עוטים על פניהם מסכות רפואיות.
דמות נוספת במחזה היא חברתה הטובה של חן סהר, המגולמת על ידי השחקנית שיקמה הופמן זיו שהיא גם הבמאית של המחזה, החברה המצליחה להוציא את הגיבורה מהדכאון ולהפיח בה קצת רוח חיים ועוררות כמו גם להיות אשת סוד.
במשך שעה וקצת אנחנו עדים לרגעים בחייה של הגיבורה, התלקחות האהבה הישנה, חשיפת סיפורי החיים של השניים, רגעים של דרמה, מתח, רומנטיקה, תשוקה וכל המרכיבים המוכרים של החיים אשר מוגשים לקהל הצופים בידי צוות שחקנים מלוטש ומקצועי שמצליח להעביר את שורת החוויות וערמת התחושות באופן מרגש ונוגע.
אחד מהרגעים המשמחים דווקא במחזה הוא כאשר שני השחקנים, אפרת ורון, על פי העלילה, פוצחים בריקוד לזכר הימים ההם, כאן משולב השיר של ההרכב Soft Cel משנת 1981 – Tainted Love שהיה להיט רחבות אדיר אז ועדין שולט בשטח, אחד משירי ייסורי האהבה המתלבש על אווירת המחזה והנרטיב ככפפה ליד ענוגה.
סופו של המחזה נחלק לשניים כאשר בסצנה הכמעט אחרונה עוסקים האקס והחברה באריזת מטלטליה של חן סהר תוך העברת התחושה לקהל כי היא כבר לא מצויה עמנו (מתה, מתה), אחרי החשכה דרמטית וכמעט סיום המחזה, אנו מקבלים טוויסט בעלילה… (אפשר בלי ספוילרים…) מה שמאפשר שיח שלאחרי ההצגה אודותיה, תרגיל יפה של המחזאית.
וכמובן שאני אגע בזווית המוזיקלית, לאורכה של ההצגה אין כמעט ליווי מוזיקלי למעט כמה פיסות צלילים ברגעי דרמה ומעבר, אך שני שירים שנכתבו, הולחנו ומבוצעים בידי המוזיקאי עמית אליהו, בנה של המחזאית, בוגר מכללת BPM, בהפקתו המוזיקלית של שחר סנדר, נבחרו להיכלל כחלק מפס הקול המלווה את המחזה, השיר הראשון – "שוברת הלבבות" מתכתב עם המחזה הנוכחי על פי עמית עצמו – "כסיפור בדיוני על שחקנית בהצגת יחיד אוטוביוגרפית. בהצגה וגם בחיים השחקנית שוברת לבבות, בחורה יפה וכובשת שכולם מתאהבים בה ונופלים לרגליה. אחרי ששברה ומעכה את ליבם היא ממשיכה לחפש ולאסוף עוד לבבות לשבור כי היא אף פעם לא יכולה להיות לבד." במקור השיר אמור להיכלל באלבום הבכורה הצפוי של עמית שיענה לטייטל – "נתיבי בריחה".
השיר השני שעמית כתב הלחין ומבצע הוא "ריקוד פרפרים" ולדברי עמית "השיר מוקדש לכל מי שרקד למען החופש בפסטיבל הנובה ולא איתנו יותר, שיר תקווה למען חזרתם הביתה של כל החטופים"
מן הראוי לציין כי המחזה שחי אליהו כתבה והפיקה כבר רץ מעל בימות הפרינג' ברחבי הארץ זכה לפני שנתיים במקום הראשון במסגרת פסטיבל תיאטרון ביכורים שהתקיים בחדרה,
רגעים מהמחזה, טריילר רשמי
