את המחזמר "הפונדק" יצרו רום ברדוגו, בוגר רימון במגמת הלחנת שירים ודניאל ויסמן, גיטריסט ומלחין שעבד לצידם של מוזיקאים רבים ביניהם – שם טוב לוי, אוהד חיטמן, לאה שבת, דנה ברגר ועוד. השניים כתבו את העלילה, הטקסט והלחנים המוזיקליים, זה בכלל החל כתרגיל במסגרת קורס למחזות זמר של השניים. השחקן והבמאי יותם קושניר (הבן של אבי..) נטל על עצמו את הבימוי.
ק"ק בני ברק
מדובר בפסק זמן מהטרללת הקבועה שרצה ברחובות ומעל מרקעי הטלוויזיות. אסקפיזם (מילה שנעשה בה שימוש רב בשנה האחרונה…) בן 85 דקות במהלכן יוצקת קבוצת השחקנים בוגרי מגמת מחזות הזמר בבית הספר רימון, הכוללת את רום ברדוגו בעצמו יחד עם שובל שוסטיאל, יעלי אייקנאר, עומר הלל, בן ארנון, אבירם דגן, מנו סטרבורבדיס שלל תכנים, נושאים, סטיגמות, עלבונות, לעג לשונה ועוד ועוד (הכל ברוח טובה ועם חיוך שמוחק כל סימן לכעס מצד הקהל) על גבי מצע של תסריט לפיו אנחנו מגיעים לפונדק דרכים בעיר הקודש בני ברק ושם כל השכבות, הכעסים, הפחדים והרצונות מקולפים אחד לאחד מעל המשתתפים הנותרים בעירומם מהקליפות במעין מסע עם אצבע זקורה היישר לתוך העין התורנית.
במקומות בהם מנסים לשווק את המחזה לציבור נאמר כי זהו מחזמר קומי וסאטירי על צעיר תל אביבי גיי הנקלע לפונדק דרכים מוזר בבני-ברק. שם הוא מגלה חבורה של אנשים מוזרים שאומרים רק את האמת – גם כאשר היא בוטה וקשה. להפתעתו הרבה, מגלה שאף הוא אינו מסוגל להסתיר את מחשבותיו. כל זה קורה בגלל כישוף מסתורי שהוטל על הפונדק הזה לפני שנים רבות, ומונע מבאי המקום לשקר. במהלך ההצגה אנו נחשפים לסיפור שמאחורי הכישוף, ועל הדרך מתוודעים לכל אחת מהדמויות שבחבורה.
לצד קבוצת השחקנים יושבת חבורת נגנים הכוללת את ענבל רוזנהויז בקלידים ומלודיקה, דניאל ויסמן בגיטרות, נטע רם בגיטרת בס ויותם שר על התופים, הרביעייה מלווה בנגינה חיה מעל הבמה את המתרחש על הבמה ובאולם.
העלילה איננה נותרת על הבמה, היא זולגת ומתנהלת בחלקים רבים מהמחזמר על רצפת האולם הקטן שבו סודרו מראש שורות המושבים באופן כזה שיוותר מקום רב והותר להתרחשויות הללו לצד הקהל.
נעימי ומתוקי
מדובר באמבטיה מלאה בצחוקים וצחקוקים, חלק מהבדיחות הן קרש טהור ונושן אולם החיבור בין סך כל הגורמים הופך את העלילה לאנושית ומגוונת ברגשות, שמחה, עצב, שמחה לאיד, אהבה, אכזבה, וכל סוג רגש שאתם מכירים.ות מוצא את עצמו בעלילה. הכותבים נתנו דרור לעצמם בקטע של "בלי חוקים ובלי מצוות" והיכן שרק ניתן הם מכים בברזל המלובן בעוצמה המלווה בחיוך, גם ה"גסויות" הן "נחמדות" גם הלעג והבוז הוא "חביב" הכל נעימי ומתוקי. רום ודניאל הצליחו והשכילו להפוך את חבילת השטיקים למסע ביקורתי על החברה בה אנו מצויים ומתנהלים, כאשר השחקנים "יורדים" על הומו או ערבי הם בעצם תוקעים אצבע בעין שלנו, משחררים לנו את הסטיגמות והמחשבות מתוך העיניים והאוזניים במין חינניות ארסית שכזו, סאטירה, ביקורת. הקהל שיוצא מהאולם נושא עימו הביתה את התובנות הביקורתיות יחד עם תחושת הומור ש"מחליקה" את רגעי האשמה העצמית.
הנה כמה רגעים מתוך המחזמר
