כשיצאתי מהבית להופעה בבארבי קלטתי שזו פעם ראשונה מאז תחילת המלחמה שאני מרשה לעצמי ללבוש את החולצה של האלבום השני של המסך הלבן "סקס סמים ופלסטין", אני באמת אוהב את החולצה הזאת ובכלל את האומנות הוויזואלית מאחורי המסך הלבן (אורן פישר הגאון) אבל מאז אירועי אוקטובר למשוך לכיוון הצד השמאלי הפוליטי נהייה יותר מסובך ואף מסוכן.
ב-2016 הוציאו המסך הלבן את אלבום הבכורה הנושא אם שמם, והערב אנחנו מציינים את הוצאתו של אלבומם השלישי של הלהקה "קרוב לשמש" קדם לו כאמור האלבום המצוין "סקס סמים ופלסטין" מ-2019 ומיני האלבום "מוות לטכנו" מ-2018 בהפקת Red Axes, כולם כבר הפכו לקלאסיקות מכל הסיבות הנכונות (באמת אלבומים אדירים וחשובים ואני לא מגזים).
כבר יותר משנתיים מאז שזכינו לראות הופעה מלאה של המסך הלבן, הייתה אפילו הרגשה כזאת באוויר שהמסך הלבן דעכו להם בשקט וחדלו מקיום ממשי, אבל בתקופה הזאת הם היו עסוקים מעל הראש בהקלטת האלבום השלישי, בהפקות לאחרים (הילה רוח, Tualet, אלון אבוטבול ואלבום מיוחד של ילדים יוצרים ביחד עם מתן פוקס "סטודיו אמסטרדם") והנה פתאום מגיחה סנונית ראשונה "נכנע לך" שיר חדש של המסך הלבן שהפיק שקל (אייל דוידי) המלווה בקליפ חתונה של גבריאל וג'ולי ברויד (כן גם זה קרה) והנה יש תאריך להופעה ראשונה, בבארבי, איך לא!
תקופה לא פשוטה למוזיקה, ובטח לסצנת האינדי, ובטח לכאלו שיש להם דעה פוליטית, איך אמרה לי מישהי השבוע, "מאז אוקטובר הפכתי לימנית", פתאום ביקורת פציפיסטית זה כבר לא אין, וכל ממזר מולך ביהודה ושומרון ושירים כמו "אינדיאנים", "לא רוצה למות במלחמה" ו"ניפגש בעולם הבא" הופכים מביקורת למציאות כואבת.
ובכל זאת, אנחנו פה, אני ועוד כמה מאות שהתכנסו בבארבי להופעה של המסך הלבן, האלבום השלישי יצא לפני כשבוע וזה נתן לנו מספיק זמן לחרוש עליו ולבוא מוכנים להופעה. הגעגועים עשו את שלהם ולא היה אחד בקהל שהצליח להסתיר את ההתרגשות שלו שהמסך הלבן עלו לבמה.
ואת ההופעה אנחנו פותחים עם השיר "גלות" מהאלבום החדש, בהחלט הבחירה הנכונה לתחילת הופעת החזרה מהגלות של המסך הלבן, פעם לפני מאה שנה זו הייתה הגלות של כולנו, היום זה גם הרצון שלנו למציאות אחרת. ("זמן ארוך חיכינו שיום גדול יבוא, זמן ארוך שכבנו בלי לנוע, זמן ארוך הלכנו, נהרות צלחנו, לפעמים ריחפנו עם הרוח, לא נחזור לא נחזור לא נחזור על הטעות, עוד נחזור מהגלות").
אבל האם המסך הלבן כבר רשאים לחזור מהגלות? תקופה קשה עברה על כולנו וככל שההופעה מתקדמת זה יותר מתחוור לנו שבעולמנו הנוכחי לא נשאר מקום למסך הלבן, אין כמעט שיר שאינו נוגס במציאות שלנו וזה קשה וכואב לנו נורא שאלו הם חיינו.
גם המסך הלבן יודעים את זה, וגבריאל בנאום מיוחד מתפלל בשם הלהקה ובשם כולנו שהמלחמה תיפסק, שהשלום יחזור ושהמנהיגים שלנו יעשו את הצעד הנכון כדי לאחד, לשקם ואולי גם להחזיר את החיים שאבדו לנו.
האלבום החדש שחלקיו משולבים בהופעה הערב אמנם מרוכך יותר מקודמיו, לכאורה יותר רגוע ופחות מוקצן במילותיו אבל הרמזים בו עבים כמו למשל בשיר "מזל" ("נרים לחיים לחיי כל החיים") או שיר הנושא של האלבום "קרוב לשמש" ("איפה נעלמו צבעי הקשת, עוד הם היו כל כך יפים, את טסה כל כך קרוב לשמש ועכשיו רחוקים הם הפרחים"), המסך הלבן התחילו לעבוד על האלבום הרבה לפני אירועי אוקטובר, מעניין כמה מהשירים שיצאו לבסוף באלבום נכתבו ללא מודע כנבואות.
האלבום החדש לא בוצע במלואו, נעדרו ממנו בין היתר החידוש המעולה שלהם לשיר "איך כש…" של יוסי אלפנט וגם השיר המצוין "קצב פעימות הלב" שהעיבוד האלקטרוני שלו הוא אחד מרגעי השיא באלבום עבורי, וגם השיר "לעולם" שהפיק צוקוש, הלא הוא עילי רביב, אחיו של עירא רביב שהיה המתופף של המסך הלבן עד לאחרונה לפני שטס לגור מחוץ לישראל והוחלף ברז מן (עמיר לב, סבבה 5), נעדרת גם חברת ההרכב הצ'לנית נועה איילי שהיגרה עם משפחתה לברצלונה והוחלפה בצ'לנית אחרת, מוכשרת לא פחות עמית קכמן (צ'יל פיל, אקו, רביד פלוטניק)
ובין שיר מהאלבום החדש לשיר אחר מאותו אלבום משובצים גם להיטיהם הגדולים של ההרכב "ירושלים" "גליל" "אמא", "המם אותי" "חברה שלי נסעה" וכמובן ההמנון הנצחי של המסך הלבן שנקרא פשוט "המסך הלבן" שבשבילו כראוי הוקרן מאחורי הלהקה וידאו לבן בוהק. נכון שיש אלבום חדש אבל אנחנו הקהל מכירים את החומר הישן הכי טוב וזה גם המקום שלנו לשיר ביחד עם הלהקה ולהראות להם שלא נטשנו אותם, שהתגעגענו ואנחנו אוהבים אותם נורא, "יחי המסך הלבן, המסך הלבן!"
המסך הלבן הם: גבריאל ברויד – שירה וסינטי, גילברט ברויד – גיטרה, נימשי – בס, דני הבר הדני – קלידים, רז מן – תופים, עמית קכמן – צ'לו
