הרגשות מעורבים ומתערבבים, כך גם הנושאים שבכוונתי לגעת בהם כאן וכעת, מחד האירוע הגדול משמעותית, מועדון ההופעות הכי חשוב בתל אביב עושה רילוקיישן ממשכנו הישן בקיבוץ גלויות פינת הרצל בדרומה של תל אביב אחרי למעלה משני עשורים, ונוחת בהאנגר חדש, מחסן 2 בנמל יפו המתחדש, גדול יותר, מאובזר יותר ומונגש יותר תוך שמירה מוקפדת על רבים מהמאפיינים שעשו את משכנו הישן למיתוס ולחלק מהלב של אלפי חובבי מוזיקה, צעירים ומבוגרים כאחד.
החגיגה עצמה, שיאה בהופעתה של להקת מרסדס בנד בכיכובו של גל תורן שכבר מזמן הפך ליותר מזמר רוק אלא לאושיה (סלבס) כשחקן טלוויזיה וכוכב ריאליטי. אתה מתבונן בגל עומד על הבמה בהופעה, לאו דווקא אמש, בכללי, כמו מנהיג שמוביל את קהלו, הקהל של מרסדס הוא תערובת מוזרה, מצד אחד המון, המון נוער וצעירים מאוד שיודעים כל מילה בכל שיר ולוקחים את ההופעות לשירה בציבור מלווה בריקוד וקפיצות, אנרגיות מטורפות, מצד שני הרבה פרצופים מבוגרים, שיער מאפיר, אלו שלא נפרדים מנעוריהם וממשיכים, רוקנ'רול, יש את הקבועים, אלו שהגיעו לכל הופעה והופעה, במיוחד החגיגות בערבי שישי בבארבי הישן, מסורת, לא שוברים.
אמש הם יצאו למסע חדש משותף, שאול אחרי חודשים ארוכים מאז נסגר החוזה מול חברת אתרים ומנהלת נמל יפו המתחדש לפתוח את המועדון במקום, ממש בנקודה ששכן בעבר הקונטיינר, שאירח לא מעט הופעות מדליקות. מהלך שהובל בידי כל בני המשפחה ביחד, הבן הבכור עמית הפך למנהל העבודה ושרץ שעות על גבי שעות בהאנגר המתפתח בנמל בעוד שאול עצמו ממשיך להוביל את ההתנהלות בקיבוץ גלויות עד הרגעים האחרונים במופע שחתם את השנה והמשכן עם דודו טסה, עולה לבמה בסיום ובפשטות עם חיוך רחב אומר "תודה" לקהל הרב ומזכיר להם כי בעוד שבועיים פלוס חוזרים לפעול במשכן החדש בנמל. אל המסע הזה מצטרף כמובן גל תורן וכל החברים במרסדס בנד – הגיטריסטים אסף גובר ויונתן גלילה, המתופף אורי גת, הבסיסט יוגב גלוסמן, הקלידן אורן זילברשטיין, כאשר נמל יפו יהפוך מליל אמש לבית הקבוע החדש שלהם, אותו טקס, אותה אווירה, אותה חגיגה, רק בספוט חדש.
אז מה היה לנו אמש בנמל יפו?
הפעם שלא כתמיד, המעריצים הצעירים ביותר המתינו בכניסה למועדון בשעות המאוד מוקדמות של הערב, בשעה שבע כבר נרשמה תנועה ערה והלך וצמח לו תור מסודר של נוער, למרות שהמופע עצמו יחל בעוד שלוש שעות והדלתות יפתחו רק בעוד שעה וחצי, התרגשות ממש כמו במופעי הפארק של שנות התשעים כאשר המקדימים הם הזוכים בקדמת הבמה.
נמל יפו המתחדש לקח על עצמו את המשימה המאוד חשובה בערב הזה וגייס אבטחה כפולה ומכופלת, שלושה צוותים של השיטור העירוני סל"ע של תל אביב, אבטחת הנמל מתוגברת, שוטרי משטרת ישראל, הנחיות ברורות למניעת מפגעים כרוכבי דו גלגלי בשטח הנמל ובמיוחד במזח של המועדון, להזכיר כי לצד הפעילות במועדון נפתחה בשעות הערב המוקדמות גם התערוכה "בארבי בית" בהמשכו של ההאנגר, ממש בנקודה בה שכנה בעבר מסעדת אהרון הדייג ששולחנותיה נשקו לקו ספינות הדייגים על המזח, כיום יש שם קומפלקס ויטרינות וחללים לשימושים שונים, התערוכה שאמורה ללוות את פתיחת המועדון עד סוף פברואר כוללת תצוגה מרתקת של תצלומים הן של הצלמת אורית פניני ובה לרוב הקהל עצמו בבארבי הישן לצד תצוגה נוספת של צלמים שונים שתיעדו את הדמויות שעשו את המועדון, הן הצוות והן הקהל הקבוע, אולם בכך לא הסתיימה התערוכה, השנדליר הקטן נתלה מהתקרה, הפוסטרים מהכניסה הישנה הועברו במלואם יחד עם שלושת הנברשות האדומות שהיו תלויות בכניסה, עם הספסלים, עם הרבה אביזרים שפשוט הועברו מהמועדון הישן, אפילו דלת חדר האומנים שעליה מודבקות מאות מדבקות של להקות הועברה לתערוכה לצד כל הספות, הכורסאות והמראות שהיו בחדר האמנים הישן.
ועוד מילה וחצי על המועדון, הקירות צבועים בבורדו הישן והטוב שהיה במועדון הישן, האווירה נשמרת ואפילו מתחזקת ונכונה יותר, יש לנו שנדליר חדש ענקי עם 4 מעגלי מנורות, תלוי בכבוד במרכז החלל הענקי, מרפסת ענקית מחולקת לשניים עוטפת את כל החלל כולל מדרגות הישיבה שהועתקו במדוייק, אין ספור גרמי מדרגות למען נוחיות הקהל ומספר רב של שירותים לבנים ולבנות המצויים בכל מקום כדי להנגיש ולמנוע את התורים של פעם. שני ברים כמובן כדי לחזק את האווירה, המרכזי לאורך קיר שלם והשני בחלקו האחורי של המועדון על המדרגה האחורית שנבנתה מזכרת למדרגות שחלקו את המועדון לשתי פלטפורמות מרכזיות. במה ענקית חזקה ומלאה בציוד הגברה ותאורה, מתחם אומנים גדול ומרווח המתהדר בספות וכורסאות חדשים לצד פינת מטבח משוכללת שמטרתה לספק לאמנים את רגעי הנינוחות לפני העלייה לבמה להופעה.
והי, עדיין לא אמרתי מילה אחת על המופע, אז בואו נטפל גם בכך, שתי דקות אחרי השעה עשר, הקהל במועדון כבר במתח שיא, מחיאות כפיים ושריקות, האורות מתמקדים בבמה והנגנים מדלגים על המדרגות והמופע מתחיל עם השיר "אמא" מתוך האלבום האחרון "מה זה הדבר הזה" שיצא בשנת 2019, בחירה מוצלחת לפתיחה, מכאן זה הופך להיות פשוט שטף אנרגטי של להיטים – "מלאך", "עד מתי", "חגים", "דאווינים" ועוד ועוד…. גל תורן לא שוכח לרגע את ההתרחשות הגדולה מזה שלושה חודשים מאז אותה שבת שחורה, הוא מנסה בין השירים לתת אזכור מעודן לכך ומבלי לפגוע בשמחה שבמועדון, מהלך בין הטיפות, אומר לא שכחנו. אסקפיזם שעושה טוב לנשמה. ואז ממש לפני קו הסיום מבצע גל את השיר "מיכלי", מקנח ב"בואי ונביא לך ת'פאנק", את אקורדי הסיום למסיבה הכי לוהטת בעיר מסיימים חברי מרסדס בנד עם ביצוע לשיר "מי זאת" וחותמים את הערב המופלא הזה עם "וודו" עם הפזמון החוזר שאלף איש בקהל צועקים אותו – "אני הבת של השטן ! אני הבת של השטן !".
אחת עשרה וחצי בשעון ישראל, הקהל מתחיל אט אט להתפזר, הערב התמונה הזו תחזור על עצמה במופע השני של המרסדסים בבארבי, יצאנו לדרך חדשה. ושנזכה לראות את כל החטופים שבים הביתה, בטוח שהם יתארחו בבארבי, אמן!
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה מאמש
וכמה שירים על הבמה
