הופעתו של מתיסיהו ב"רידינג 3" לא הייתה רק ערב של מוזיקה, אלא גם הצהרת תמיכה חזקה בישראל, לאורך השנים מרבה מתיסיהו לנקוט עמדה פומבית מוצהרת ביחסו כלפי ישראל בין אם זו התנגדות רשמית לתנועה ה-BDS, השתתפות בהפגנות בעד ישראל או בין אם זו במוזיקה עצמה המושפעת מהנעשה במדינתנו, הגדיל לעשות בנו של של מילר שבשנה האחרונה עשה עליה לישראל והחל ללמוד בישיבה בירושלים.
מתיסיהו או רק מת'יו גדל במשפחה יהודית אבל את ההתקרבות הגדולה שלו לדת החל רק לאחר שבנעוריו ביקר בישראל במסגרת תוכנית מורשת יהודית, אחרי ביקור זה החל ללמוד במסגרות יהודיות דתיות וזוהה בעיקר עם זרם יהדות חב"ד, כאשר פרץ לתודעה הבינלאומית עם אלבומו הראשון כבר ניהל מתיסיהו אורח חיים דתי מלא.
הקריירה של מתיסיהו היא סיפור של חיפוש ומציאה. מאז שחרור האלבום הראשון שלו, "Shake Off the Dust…Arise", בשנת 2004, עם הלהיטים "King Without a Crown" ו-"One Day" שהביאו לו הצלחה בינלאומית מתיסיהו התפתח ושינה את סגנון המוזיקה שלו, תוך כדי שהוא חיפש ומצא דרכים חדשות לבטא את עצמו ואת רוחניותו. בשנים האחרונות, מתיסיהו עבר שינויים בחייו האישיים ובקריירה המוזיקלית. הוא עבר תהליך של חזרה בשאלה, התגרש מאשתו, טליה סילברמן, והתחתן בשנית. השינויים האישיים הללו, יחד עם השפעת מגיפת הקורונה והפסקת ההופעות, השפיעו על המוזיקה שלו. אלבומו החדש, "Hold The Fire", שמתוכנן לצאת בפברואר 2024, מבטא את המסע האמנותי והאישי שעבר ומציג סגנון יותר רגוע ומורכב, שמשלב אלמנטים שונים מהמוזיקה העכשווית.
ההופעה ברידינג 3 הפכה דיי מהר לסולד אאוט, עשר בערב ומול המועדון כבר משתרך לו תור ארוך שמגיע עד לחניה וסופג את הקור והריחות החורפיים המוכרים של הים התל אביבי. כבר יותר משלושה חודשים שהתחילו בסוף הקיץ שהכל מאז נראה שונה, גם ללכת להופעה נשמע כמו חטא שאסור, מותר לי לשמוח? מותר לי להנות ממוזיקה? זה לא כמו בקורנה שאז יכלנו לשמוח מבלי שהעצב יעלה ויכסה הכל. אבל בכל זאת, המוזיקה היא חלק חיוני בחיינו ובתרבותנו, מאחדת אותנו, מגדירה שייכות, משתפת זיכרונות, מחייה אותנו ועוזרת לנו להרגיש אופטימיים גם אם זה לרגע קל.
מתיסיהו הוא כנראה האומן הלא ישראלי הכי ישראלי שיש לנו, הבן אדם הזה ציוני בנשמה ובמשך שנים משווק אותנו ואת התרבות שלנו לכל העולם, הקסם הזה שהוא יצר אז בחיבור בין מוזיקה יהודית דתית ורוחנית לבין רגאיי היתה הדבר הזה שלא ידענו שחסר לנו אבל כשזה הגיע זה היה כל כך טבעי וזה תפס בענק. אצלנו הוא תמיד היה כוכב ואנחנו אירחנו אותו תמיד באהבה בעשרות הגיחות שלו לישראל ב-20 שנות הקריירה שלו. מאז כאמור הוא כבר הספיק לחזור בשאלה אבל המוזיקה שלו היום ממשיכה לשדר טון רוחני חזק, אולי אף יותר מבעבר, מתיסיהו של 2024 כבר בוגר יותר, לבן זקן ושיער, מפגין שלווה ובטחון אבל הכי חשוב – מתוחכם מוזיקלית יותר. ההופעה הזאת הייתה דוגמא טובה לכך.
אז כן, הרצון היה לתת הופעה שתתאים את עצמה למצב הרגיש שלנו בארץ, כזה המכבד את המטרה אליה התכנסו, העלאת המודעות העולמית לאירועי אוקטובר ולמען החזרת החטופים, ההופעה הוגדרה כאקוסטית ובישיבה, את עמדת חולצות האומן המסורתית החליפה עמדת חולצות ההתרמה עם הסלוגן F**k Hamas ודומיו, על הבמה הועמד מיצג הכיסא הריק ואת ההופעה עצמה פתח היוצר יונתן כהן שביצע את השיר "כדורים שורקים", יונתן הצליח לשרוד את הטבח של פסטיבל NOVA והשיר נכתב בעקבותיו.
את מתיסיהו מלווים הערב הרכב של 5 חברי להקה בניהול המוזיקלי של הסקסופוניסט דניאל זמיר שלו יש היסטוריה ארוכת שנים עם מת'יו פול מילר עוד מתקופת לימודיהם, העבודה המוזיקלית והחזרה בתשובה המשותפת. הלהקה בהחלט דומיננטית הערב, עם השפעות בולטות של הג'אז היהודי האתני המזוהה עם דניאל זמיר, העיבודים האקוסטיים לשיריו של מתיסיהו קיבלו מתיחה ונוספו להם קטעים אינסטרומנטליים רבים שיצקו עומק מיסטי ורוחני מאוד והתאימו מצוין לקו המנחה של הערב.
מתיסיהו בחור גבוה, יותר מ-1.90, זה מכניס לו דומיננטיות בימתית מודגשת, אבל הערב עם הכיוון האקוסטי והרגוע יותר הצטרף אל מרכז הבמה גם כסא בר גבוה עליו ישב מתיסיהו כמו הקהל לאורכה של ההופעה או לפחות ל-96.5 אחוז ממנה, היה פה משהו מפוספס, זה משהו אחד שהקהל יושב על כסאות (לא שזה שגם זה כזה אידאלי), אבל שגם האומן עצמו על הכסא ושמרבית התנועות שהוא עושה על הבמה הן תנועות ראש וידיים, התוצאה בסוף קצת חיוורת.
מצד שני לכל העיבודים המוזיקליים והאווירה הכללית זה בהחלט התאים, הרצון לבוא, לשבת עם הקהל הישראלי ביחד על כסאות, לשיר את המוזיקה שלך בגובה העיניים, להוציא החוצה רגש, כאב, פחד, כעס, להגיד שאירועי אוקטובר כל כך השפיעו עליך שמעתה כל שיר חדש שתכתוב יהיה קודם כל תחת השפעת הנושא, ושמתיסיהו אומר "עם ישראל חי" במבטא אמריקאי זה נשמע ממנו אמיתי ולא איזה משפט על אוטומט שהוא למד לשנן בדרך במטוס לפני ההופעה כדי שאנחנו בפארק הירקון נרגיש שהוא עשה במיוחד בשבילנו מאמץ.
לאחר כשעה הסתיים החלק הראשון של המופע עם הבטחה שאוטוטו יגיעו גם אורחים מיוחדים שיפילו אותנו מהרגליים, באמת לא ידענו מי מגיע, זה כמו החתול בשק של הבארבי ועשו לנו גם בילד אפ כי עברו דקות ארוכות (10? , אולי פחות, זה בהחלט הרגיש הרבה) אבל זה בהחלט לא היה מאכזב כי אל מתיסיהו מצטרפת נטע ברזילי עם כמויות של קסם כהרגלה, זאתי יודעת לכבוש את כל הקהל בשניה, זה פשוט מדהים לראות את זה, מרגישה הכי חופשי וטבעי לה, והנה הלופים המפורסמים מתחילים למלא את החלל של הרידניג ופתאום יש קצת ואנרגיה שהייתה חסרה לנו נורא, והקהל צריך את זה, כן, אפשר להגיד, צריך, רוצה, אנחנו צריכים קצת התפרקות, מתנפלים על הביטים של נטע ועפים גם על האומן הבא יהודה סלומון שבא לתת סלסולי מידבר שמשתלבים נהדר עם הג'אז-רגאיי של מתיסיהו ודניאל זמיר.
שני השירים האחרונים היו רשמית גם נקודת השיא של הערב, לא בגלל שהם היו השירים הכי מוכרים/יפים של האומן (למרות שכן) אלא כי בנקודה הזאת שנטע עלתה שוב לבמה הקהל כבר נטש את הישיבה ופשוט רקד באושר עם ה-Mesh-up היפה הזה בין One Love של בוב מארלי ל-One Day של מתיסיהו ומיד אחריהם גם הלהיט ההמנוני Jerusalem שחתם את הערב עם תחושה של אופטימיות שמילאה לנו את המצברים. יהיה טוב, אני בטוח
הווידאו באדיבות סולומנז תיעוד ועריכות וידאו – https://www.shlomotions.com/
