חודש אחרי פרוץ המלחמה ועולם התרבות והמופעים החיים מול קהל מתחיל להתעורר אט אט, אחרי הפעילות הלילית בכולי עלמא, (פסטיבל) גיטרה בצוותא וכעת גם בטסה, פיאנו בר הסמוך למתחם חדרי החזרות בין מועדון בארבי לאצטדיון בלומפילד, החלו להתעורר לפעילות שבועית של הופעות.
בלוח המופעים שהתפרסם בידי המנהל האמנותי של המקום, יובל צוק, לכדה עיני את שמו של שלמה גרוניך, אחד מהאמנים המאוד חשובים בשדות המוזיקה המקומית, מי שגדלתי על שיריו כנער ומי שמבחינתי היה ה"פראנק זאפה" הישראלי, לא רק בשל הדמיון החיצוני עם הזקן, שפם והקוקו שהיו אז שחורים משחור אלא במיוחד בזכות המוזיקה שלו שצליליה שאבו את מקורותיהם משורשים הנעוצים במוזיקה הקלאסית מחד, בג'אז מאידך ובכלל היה ברור שלפנינו מוזיקאי שטחן בילדותו את לימודי הנגינה על גבי פסנתר כבר בגיל 6 והחל להופיע בגיל 7.
שלמה גרוניך בטסה. צילום יובל ארל
ואלו תולדות גרוניך
גרוניך שהחל את שירותו הצבאי דווקא כטבח באוגדת עזה מצא את עצמו די מהר כקלידן בלהקת גייסות השריון ואף נודב כמעבד מוזיקלי ללהקות צבאיות נוספות עשה את פריצתו הפומבי כיוצר ומבצע עם השיר "רוזה מרציפן" על פי סיפורו של הסופר הגרמני אריק קסטנר אודות האיש הקטן בקופסת הגפרורים, הסיפור אותו הכרתי הפך אותי כנער צעיר מאוד לאחד מהמעריצים של גרוניך.
בהמשך הקריירה שלו שיתף שלמה גרוניך פעולה עם שורת אמנים חשובים ביניהם מתי כספי, שם טוב לוי, יהונתן גפן, שלמה יידוב, להקת קצת אחרת ומקהלת שבא.
לא אלאה אותכם.ן בשלל המילים שכתבתי פה ושם אודות גרוניך והמוזיקה שלו, חפשו בעצמכם, זה טוב לפעילות המוחית שלכם.ן אנסה להתמקד בחוויות מליל אמש כאשר ישבתי 30 ס"מ ממקום מושבו מול פסנתר הכנף החום בפיאנו בר של יפעת תעשה.
שלמה גרוניך בטסה. צילום יובל ארל
גרוניך בפיאנו בר
גרוניך שבינואר הקרוב יחגוג את יום הולדתו ה- 75 (עד מאה כעשרים) פסע לאיטו קצת אחרי השעה תשע לחלל המועדון שהיה מלא לחלוטין (סולד אאוט) בקהל בו נחשבתי לאחד מהצעירים… זאת לקול מחיאות הכפיים הקצובות, מבטי הקהל ליוו אותו עד לפסנתר.
מהרגע שגרוניך שלח את ידיו לעבר הקלידים הוא שבה אותנו במסע מוזיקלי קסום, שלמה גרוניך חזר באחת להיות אותו מוזיקאי בשנות העשרים שלו אי שם בשנות השבעים של המאה הקודמת, אשף קלידים ומבנים מוזיקליים לא פשוטים, כשהוא מאורגן ומסודר עם מחברת מילים ותוויים ורשימת שירים לביצוע, סדר צריך להיות.
שלמה גרוניך בטסה. צילום יובל ארל
שירים פשוטים…
איך שהזמן טס כשאתה נהנה, גרוניך שלווה על ידי נגן הסקסופון עמירם גרנות שהתגלה גם כווקליסט שהצטרף לגרוניך בשירה משחזרים במדויק את הגוונים והצלילים של כמה מהקלאסיקות שלו עוד מאז ועד היום, ידע איך להרים את הקהל כאשר פנה לא פעם וביקש מתנדבים מהקהל, נשים וגברים להצטרף לעמדת המיקרופון ולתת קולם בשירה, אז כן היו היסוסים בתחילה אך לאחר רגע נמצאו המתנדבים להיות הכוכב הבא במופע והם עשו זאת בהצלחה רבה, אין ספק גרוניך למרות שהשיבה בשיערו הוא עדיין אחד מהמוסיקאים הגדולים והמגוונים ואף אחד הפרפורמרים המצויינים.
כשאני מעביר את הערב על כוס יין ריוחה מהבר נהניתי מכל רגע, למרות שגרוניך לא ביצע את השיר שלי עם רוזה מרציפן. למרות שתקוותי שיבצע דואט עם בתו הזמרת ים גרוניך נגוזה, העיקר שכולם רוצים שירים פשוטים…:-)
תודה שלמה, תודה יובל (צוק)
