יש אמנים שהם טעם נרכש. נאבקים בטחנות רוח של תאגידי תקליטים וקהל קפריזי, סובלים חרפת רעב ואלמוניות, נדחקים לשוליים ומתים ממנת יתר בגיל 27. הכל כדי להתעכל שנים מאוחר יותר ולקבל הכרה מ"אניני הטעם".
ברונו מרס הוא ממש לא אחד מהם. מדובר בשוקולד מעולה עם קראנץ' מתפצח, שאין פלייליסט בישראל (ובחו"ל) שלם בלעדיו. עטוף בעטיפת זהב של וידיאו מעולה, פירוטכניקה מושקעת, סאונד מדהים והפקה מטורפת.
אז תגידו שהוא מיינסטרים מדי, תגידו שהוא ממוסחר עד כדי בחילה, תגידו שההופעות בירקון זה לא כמו פעם ושבכלל הדוד שלכם היה בוודסטוק. תגידו.
זה לא מנע מאף אחד מאתנו להזיז את הרגליים והישבן ולשיר בקול גדול "שלומית בונה סוכה", ולעוף על העברית של ברונו. למרות הגימיק המסוכר.
וידאו באדיבות מרוה שרון
מפלרטט עם הקהל במידה הנכונה ונותן עבודה גם במזרח התיכון בדיוק כמו באירופה, גורם לתל אביב להרגיש שלשם שינוי, היא לא צריכה פרלינים מתוחכמים מצנובר וכמהין. תנו לנו שוקולד מוזהב. עם החורים בשיניים ובכיס נתמודד מחר.
פלייליסט של יפעת כהן ביוטיוב מתוך המופע
