מחזמר הנונסנס "שיר של אמונה וכפירה" בוחן כליות ולבבות
שעה תמימה של מסע ללא מטרה ואופק הכולל מבט שונה מהמקובל על בריאת העולם ומה אנחנו עושים כאן בכלל, נונסנס טהור ומצחיק, תיאטרון האינקובטור יוצק פרינג' בצוותא.
שעה תשע בערב, האולם על שם לולה במרכז התרבות של צוותא בתל אביב מתחיל להתמלא, לא מפוצץ, כמה עשרות של צעירים המרוכזים במרכז היציע הראשי, אווירת פרינג', תיאטרון שוליים אמיתי. תחילת ההצגה במחזמר הנונסנס שכתב עמית אולמן העומד מאחורי מספר מחזות במסגרת תיאטרון הפרינג' "האינקובטור" המתארח בצוותא.
הפתיחה מפתיעה ומאוד מבטיחה כאשר השחקנים שעל הבמה מדמים את תהליך המפץ הגדול שיצר את היקום וזורמים אל תוך הסיפורים של ספר בראשית. עד כאן הכל אכן נשמע ומבטיח ואם הייתי יהודי חרד אפילו הייתי ממולל את השניצים בטלית שלא לבשתי.
אבל תוך רגעים ספורים הכל הופך לנונסנס אחד כגדול שזורם בקצב מואץ מבלי לעצור אפילו לרגע, סצנה רודפת סצנה, הקהל שצוחק למראה ומשמע הסיטואציות לא מפסיק להשמיע את צחוקו הרועם ואנחנו כבר בסיטואציה אחרת, קצב מטורף, אשכרה.
לא, אין זה מחזה על בריאת העולם, לא אין זה מחזה על אמונה עיוורת או שכל ישר, זהו מסע מואץ שסוחף לאורכו את הקהל ואת השחקנים – עמרי הכהן, אילון פרבר, גיא רון, שרי עציץ, עידו גולן ואוריה ג'ורג'י, לשלל אפיזודות מטורפות, מגוחכות, עם הרבה סימני שאלה בסאב טקסט על משמעות החיים.
בעמוד המוקדש למחזמר כתבו יוצריו את המילים הבאות – "גיבור על, בובה של דינוזאור, אלוהים הבת, מגלה עתידות, דוגמנית אינסטגרם, מורה למדעים, אברהם ויצחק אבותינו, מפקד בגיבוש גן עדן ועוד שלל דמויות חוברות יחד למסע אסוציטיבי, מטורף, קומי ופואטי, בעקבות האמונה. במהלך ההצגה יבוא המשיח ואולי תתגלה משמעות החיים. אין הגיון, שכן, אמונה היא לא דבר הגיוני."
המופע או מחזמר, כי הוא משובץ בקטעי שירה ונגינה (גיטרה אקוסטית, מלודיקה תוף קטן ומצילה) לוקח שעה מחיי הצופים עד שהוא מסתיים ומחזיר את הקהל שוב לשאלה מה אנחנו עושים כאן בעצם, בעולם הזה, למה ומדוע, משמעות החיים, אולם הכל נעשה באופן הומוריסטי, לעתים מתוחכם או מתחכם ובשפה ישירה ופשוטה, הדמויות משתנות כהרף עין, השחקנים משנים את תפקידיהם מרגע לרגע ואין רגע דל בעלילה הבלתי הגיונית שרצה מול עיניך ואוזניך על הבמה, שהיא בכלל חשופה לחלוטין למעט שורת אורות במה הצובעת את הרקע וארגז חפצים המשמש כרכב, ספינה, כותל מערבי ועוד שימושים, מינימליזם תפאורתי בשיאו.
אישית אני נהניתי ואפילו גיחכתי מול השטויות המשוחקות על הבמה, רק דבר אחד הפריע לי בשלל הנונסנס הזה, כשאנשים מתים, הם מתים וזהו, אי אפשר לסגור חשבונות ולזכור עלבונות רגע אחרי שאתה הופך לחתיכת בשר בתהליך ריקבון חסר תכלית, אמש מעל הבמה, הם סגרו חשבונות ועוד איך, משל יש חיים אחרי המוות…
נדלקתם\ן? אז יש כאן עוד תאריכים ועוד הצגות
