חברי קהיליית הג'אז החברתית זכו אתמול לחגיגה כפולה – גם אירוע מוזיקלי של צהרי שישי במועדון גריי התל אביבי במעין "קבלת שבת" וגם חגיגת מחווה לקרנבל המרדי גרא – Mardy Gras ביצוען של יצירות ג'אז, מה שקרוי סטנדרטים מוזיקליים המהווים חלק בלתי נפרד ממסורת הקרנבל של ניו אורלינס המתקיים מידי שנה ומהווה מוקד עליה לרגל של חובבי ג'אז והחיים הטובים בכלל…
את הסשן המוזיקלי הוביל נגן סקסופון האלט מטקסס ארמיר לי אשר חזר לישראל במיוחד למופע הזה ולצידו רביעיית נגני ג/אז מקומיים, מוכרים ומוכשרים, איש איש בתחומו – יונתן ריקליס על פסנתר הכנף ואורגן, מתן קליין בחלילים, רם ארז בקונטרבס ושי זלמן על התופים.
במשך למעלה משעה העתירו הנגנים על קהל הצופים אינטרפטציות בעיבוד מודרני לשורת קלאסיקות – סטנדרטים המככבים בדרך כלל בחגיגות המרדי גרא, החל מהיצירה – Sweet Georgia Brown אשר כתבו בן ברני ומאסאו פינקרד בשנת 1924 למילותיו של קנת קייסי, עובר ליצירה Midnight Blue מתוך האלבום הנושא שם זה שיצר הגיטריסט קני בורל אשר אירח את נגן הסקסופון סטנלי טורנטיין בשנת 1963.
המופע החל לקבל את הטוויסט המוכר והרקיד יותר כאשר סטנדרטים כגון – Down by the River Side במקור של החצוצרן לואי אמסטרונג, קלאסיקת ג'אז מרקידה ומלאת נופך קצבי של מארש אמיתי, בוצעה על ידי ארמיר ורביעיית הנגנים, אמנם לא הייתה כאן שירה ווקאלית (למעט שי המתופף ששר כל הערב אבל די הרחק מהמיקרופון…) אבל סמכו על הנגנים שידעו להציב עיבוד חי ותוסס ללהיט העתיק. זה המשיך עם בי בופ קלאסי נוסף של אמסטרונג האדיר – Basin St. Blues, זה הרגע שאף רגל או יד ימין באולם לא תיפפה את עצמה בשקט או בקול על השולחנות במועדון, איך אפשר בלי עם גרוב שכזה….
המופע עמד להסתיים כאשר הנגנים וארמיר בראשם הפציעו עם ביצוע מצויין לסטנדרט – Peter Gun Theme אותו כתב הקומפוזיטור והמנצח הנרי מנציני כשיר הנושא לסדרת הטלוויזיה באותו שם, אחת היצירות שהמרווח בה בין עולם הג'אז למקצבי הרוק'נרול הם כלום, הקהל הרחב מכיר את היצירה לבטח מתוך הסרט "האחים בלוז" שנתן כבוד ענקי לכמה סטנדרטים מוכרים.
את ההדרן של המופע חתמו הנגנים עם הסטנדרט הכי נדרש למופע של המנוני המרדי גרא – When the Saints go marching in ההמנון של תפילות הכנסייה שאומץ אף הוא בידי לואי אמסטרונג והפך באמצעותו לאחד מלהיטי הענק של המארשים המתנגנים בקרנבל הפסדו צרפתי בניו אורלינס. דרך טובה לחתום את קבלת השבת הכמעט קריאולית שנחתה עלינו.
בקטנה – אני יכול לומר בבטחה כי במהלך השנה החולפת זכיתי לחוות מופעי ג'אז רבים ומיוחדים במסגרת פרויקט קהיליית הג'אז החברתית בניהולו של ברק וייס, מי שעמד בזמנו בעמדת הניהול האמנותי של פסטיבלי ג'אז בתל אביב, מופעים שחלק נדירים , ייחודיים ומאוד מרגשים. תודה רבה.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
רגעים מרגשים של גרוב ניו אורליאנסי…
