הופעות בינלאומיותסיקור הופעות
כולל וידאו

אנחנו הניינטיז – כוכבי שנות התשעים בהופעה חיה

למשך ערב אחד חזרנו אל שנות התשעים עם כמה מהאומנים הגדולים של העשור הזה, Aqua, Five, Dr Alban ואחרים, וכן, יש גם קליפים.

גדלתי בניינטיז וכך גם אשתי למרות שמפריד בינינו כמעט עשור, את הנייטינז פתחתי כשהייתי בכיתה ח' וסיימתי אותם בשנתי הראשונה במכללה, ניקה אישתי לעומת זאת הייתה בכיתה א' בתחילת שנות ה-90 והחוויות המוזיקליות שלה קצת שונות משלי, זו היא שהדביקה פוסטרים של אקווה ממעריב לנוער על הקירות בחדר ואני באותה תקופה דווקא התרכזתי בצד הרוקיסטי והאלקטרוני של העשור הזה.

כמובן שהרעיון ללכת לערב להקות שנות ה-90 הגיע מהאישה, הזדמנות ראשונה לראות את גיבורי ילדותה, ברור שהסכמתי כי בסוף ערב כזה עם 5 אומנים מחו"ל הוא חוויה חד פעמית והרשימה בהחלט מכובדת – להקת הבנים Five, זמרת הדאנס Sonique, צמד הטכנו-דאנס 2 Unlimited, רופא השיניים הניגרי-שוודי Dr Alban וגולת הכותרת – הרכב המסטיק פופ הגדול של הנייטיז – Aqua

We Are The 90's | כוכבי שנות ה90 בהופעה חיה

תשע בערב ואנחנו במתחם אקספו בגני התערוכה, בחוץ כבר יש מלא אנשים, מישהו שם בהפקה כתב שרצוי לבוא בלבוש ניינטיז והיו שם לא מעט שלקחו את ההמלצה ברצינות ובאו בבגדים צבעוניים יתר על המידה, אני לא זוכר לבוש שהיה כל כך מאפיין את העשור הזה, אולי רק בקליפים של ה-MTV או בנסיך המדליק מבייל אייר, במציאות פשוט לבשנו את מה שהיו מייצרים בארץ, אבל כנראה שבראייה לאחור העבר נראה צבעוני הרבה יותר.

הצבעוניות הזרחנית המשיכה גם שנכנסו לאולם, במבואה דוכן מרצ', חולצות עם לוגו האירוע ופוטרים בצבעים ורוד-כחול-צהוב, אני הייתי שמח לאיזו חולצה של אחד האומנים המופיעים אבל האישה דווקא התלהבה מהעיצוב הרטרו של הפוטר, 100 שקלים ופריט הלבוש עבר למצב לבישה, עיצוב ניינטיז במחיר של 2023.

ההופעות אמורות להתחיל בעשר אבל כבר לפניהם יש לנו סט פתיח משובח עם אופיר סופר וסתיו בן יקר, התכנון הוא סוג של מסיבה ענקית ואנשים בהחלט באו לרקוד, הפלייליסט הפגיז להיטים בזה אחר זה, Rhytem is the dancer, Pop the jam, Getting jiggy with it ואז פתאום Smells like teen spirit של נירוונה, בחיי שהעשור היה מבולגן מבחינה מוזיקלית, כולם חיו שם בשלום זה לצד זה, יכלת ללכת לקלאב בשישי בערב ולקבל בליל של סגנונות, דאנס, האוס, היפ הופ ואפילו מקבץ שירי גראנג' ורוק.

עשר וקצת והמנה העיקרית של הערב מתחילה במתכונת של "אתה לא יודע למה לצפות ומתי" אז ראשונים עולים להקת הבנים Five שבשנים האחרונות ירד מספרם מחמש לשלוש אבל לשנות את שם ההרכב זה צעד שיווקי לא חכם כמעט כמו לקרוא לשם ההרכב על פי מספר חבריו, (מה, לא חשבתם קדימה?), הבמה גדולה מאוד והשלישייה נראית קצת אבודה שם, מה גם שהם כבר לא נראים כמו להקת בנים ויותר כמו שלוש אבות שנפגשו במקרה כשיצאו לעשן מחוץ למסיבת סיום בית הספר של הילדים שלהם, מה עם איזה לבוש תואם? ומי בכלל עולה על הבמה עם מעיל דובון? יאמר לזכותם שהם התאמצו לתת שואו ושרו לנו 6 להיטים בלתי נשכחים כמו "slam dunk da funk", "when the lights go out” ו-"Got the feelin".

השלישייה יורדת ובמקומה מגיע שדרן הרדיו ירון אשבל עם סט להיטי ניינטז קצר, הוא גם ימשיך ללוות אותנו בערב הזה בין הופעה להופעה כדי לשמור אותנו על אש חמה כי הרי בכל זאת מדובר על ערב ארוך מאוד ורובנו כמו המוזיקאים על הבמה עברנו את שנות העשרה-עשרים שלנו. אם לא ירימו אותנו יש סיכוי שכבר לפני חצות נתקפל הביתה אל המשפחה והילדים.

הטאלנט הבא שעולה לבמה היא זמרת הדאנס Sonique, אבל לפניה יש לנו מיני הופעת ריקוד בסגנון הברייקדאנס (רגע רגע רגע, ברייקדאנס זה לא אייטם של האייטיז?), אין ספק שזה היה מרשים, היו גם כאלו בקהל שניסו לעשות ה-Moonwalk רק בשביל להיתקל בבליין שמאחוריהם.
חוזרים ל-Sonique שעולה לבמה לשלושה שירים (טוב נו, בזמנו היו לה רק שני להיטים שממש הצליחו), היא מביאה אחלה שואו ובמיוחד שמגיע הלהיט SKY שמלווה גם בקבוצת רקדנים בבגדים מנצנצים, הקהל מפרגן בהמון אהבה, אין ספק שהיא הייתה אחת ההופעות הטובות של הערב הזה.

ושוב תקלוט ושוב מיני הופעה בהפתעה, הפעם זה יהיה אילן פלד (או מירי פסקל, קשה לדעת מתי נגמר האדם ומתחילה הדמות), בלבוש צבעוני מאוד וקבוצת רקדנים פלד מבצע מגה מיקס של להיטי נייטיז כמו gypsy woman (לה דה די, לה לה לה) ו-Freed from desire אליהם משתלב הלהיט האישי שלו "חתולה שחורה ומיוחמת" ואפילו איזה טרילילי טרללה נזרק שם וכמו תמיד עם אילן פלד, הופעת פריצה מצוינת שמשאירה המון המון טעם של עוד.

מספר שלוש ברשימת האומנים מחו"ל הם הצמד 2 unlimited שכבר הספיקו לבקר מספר פעמים בארץ לפני כן, (הם אפילו יודעים לדבר קצת עברית ולהגיד "שלום" ו-"לחיים" בין שיר לשיר), לא הרבה שמו לב אבל הזמרת המקורית של ההרכב פרשה ממנו עוד ב-2016  ומאז כל שנתיים בערך מתחלפת שם סולנית כאשר הזמרת שהופיעה הערב הגיעה להרכב רק לפני כמה חודשים, יאמר לזכותם שהם נתנו שם אחלה שואו, להיטי דאנס טכנו שהקפיצו את הקהל כמו "Tribal dance" ו-"twilight zone" ואיך אפשר בלי "No limits" המגה להיט שלהם. 7 שירים, חצי שעה של הופעה נטו ואנחנו אומרים להם בחזרה "שלום" ומחכים כמו ילדים טובים להופעה הבאה.

המסורת נשמרת, תיקלוטים ואז הופעת פריצה קטנה ואיך אפשר בלי ספייס גירלס בגירסת דראג קווינס, שנראו בלבוש כמו להקת המקור (ואפילו קצת יותר מרשימים), הליפסינג היה משכנע אבל מבחינתנו הם לא קיבלו נקודות על כריאוגרפיה, שם כנראה לא הושקע מאמץ רב. כך או כך זה היה רגע משעשע, מרשים והכרחי לערב צבעוני כזה.

הנה הגענו לאחד מרגעי השיא של הערב, או לפחות למה שחשבנו שיהיה רגע שיא, הופעה של רופא השיניים הניגרי-שוודי ד"ר אלבן (הוא באמת עבד כרופא שיניים?), הד"ר עולה לבמה לשלושה שירים לצד זמרת ליווי צעירה מאוד (שנראתה כאילו שמו אותה בשביל היופי וכל השאר זה פלייבאק ותנועות שפתיים), כשהתחיל הלהיט "It’s my life" לא יכלנו שלא לגחך למה שנשמע כאילו אנחנו בערב קריוקי מהעבודה, היה שם הכל מהכל, זיופים בפזמון, ווליום מתחלף בבתים ואי יכולת של הד"ר לזכור או לעקוב אחרי המילים. גם השיר "sing hallelujah", אחד הלהיטים ההכי אהובים מהעשור הזה זכה לביצוע מחפיר, וואלה צילמתי גם לזה וידאו אבל בשביל לא לעשות פדיחות אפילו לא פרסמתי.

Dr Alban – we are the 90's. photo by Nika Gilat

אחת בלילה ואנחנו מגיעים אל ההופעה האחרונה של הערב, זאת שכל הבנות באולם חיכו בקוצר רוח, זה ברור שישבצו את Aqua בסוף הערב והציפייה בהחלט הייתה משתלמת, קודם כל כי בניגוד להופעת הדאנס האלקטרוני פה התארגנה לה להקה של ממש, שלושת חברי ההרכב המקוריים פלוס מתופף, גיטריסט וכמה זמרות ליווי, הפעם אין לנו רקדני רקע לעיבוי הבמה, יש לנו מים טהורים – חצי שעה, שמונה שירים, ברובם הלהיטים הגדולים של ההרכב כמו "Dr Jones" , "My oh my" וכמובן "Barbie girl" וגם בלדת הפופ המרגשת "Turn back time" שבו לינה ניסטרום ביצעה אותו כשהיא ישובה לצד סרן רסטד, בעלה לשעבר והקלידן המקורי של ההרכב.

אקווה היו גם האחרונים להופיע אבל הערב היה רחוק מלהסתיים, התכנון הוא לעוד כמה שעות של אפטר פארטי לאלו שנשארו להם כוחות, כצפוי, לנו לא נשארו ואנחנו יצאנו אל חשכת הלילה בחזרה אל העשור השני של המאה ה-21 ואל הילדה שמחכה לנו בבית עם הבייביסיטר-סבתא.

אז איך מסכמים ערב כזה? נכון שאפשר לתת ביקורת כי לא כל ההופעות היו מוצלחות ועל כמה מהאומנים ראו את סימני החלודה אבל בסופו של דבר הייתה פה הפקה מושקעת עם הרבה מחשבה אומנותית על מה שקורה על הבמה בין אם זה הוידאו ארט המהמם פלוס, להקות הרקדנים שהכניסו טעם ותוכן להופעות, תיקלוטי הלהיטים שהיו במקום, הופעות הפריצה שתיבלו את הערב, בקיצור השלם היה גדול מסך חלקיו וזה מה שהפך את הערב למוצלח מאוד.

אלבום תמונות האירוע נמצא בקישור הזה

תומר גילת

יליד רחובות שעבר לרמת גן , עורך מוזיקלי ו-DJ בעבר אמן, מעצב ומנהל קראיטיב בהווה. צלם מוזיקה, כתב ומנהל מגזינים דיגיטליים.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: