קהילת הג'אז בניהולו של ברק וייס ארגנה את סוף השבוע עם סשנים כפולים של מופעי מחווה לאגדות ג'אז בהשתתפותם של שני כוכבי כלי נשיפה ניו יורקיים מהנחשבים ביותר.
מה בתוכנית?
הרכב בן שישה נגנים בהשתתפותם של שני האורחים מניו יורק – המוזיקאי האמריקאי אריק אלכסנדר הנחשב לאחד מנגני סקסופון הטנור הבולטים כיום בסצנת הג'אז ואפילו אחד החשובים ביותר בסגנון ההארדבופ, אריק כבר ביקר בישראל בעבר ואף השתתף בקונצרט מחווה לארט בלייקי והג'אז מסנגרס לפני יותר משני עשורים בבית האופרה בתל אביב, האורח השני – החצוצרן אלכס סיפיאגין שהיגר מרוסיה לניו יורק ונחשב כיום לאחד החצוצרנים המובילים, המופע בהרכב הביג בנד של מינגוס ובהרכב של דייב הולנד ומושפע רבות מוודי שו ופרדי הבארד שניגנו עם ארט בלייקי ושליחי הג'אז.
אל השניים מצטרפים נגן הטרומבון יונתן וולצו'ק – טרומבון, נגן הקונטרבס יונתן לוי, הפסנתרנית קטיה טובול ושי זלמן על התופים.
קבלת שבת
אנחנו הגענו ליום השני בפסטיבל, צהרי שישי שנפתחו במופע בן שעה אשר הוקדש לחומרים המוזיקלים של ריי צ'ארלס רובינסון או ריי צ'ארלס בשבילכם – המוזיקאי היוצר העיור ששלט בשלל הסגנונות של המוזיקה האמריקאית השחורה – ג'אז, בלוז, קאנטרי, רית'ם אנד בלוז, מוזיקת נשמה ושירת גוספל שחלק גדול מהקהל הישראלי מכירו בזכות הופעתו ככוכב אורח בסרט "בלוז ברדרס" אולם קהל אוהבי הג'אז מכירו כאחד היוצרים החשובים בתחום במאה העשרים, צ'ארלס שהלך לעולמו לפני 18 שנים אף זכה לבקר ולהופיע בישראל במספר הזדמנויות, החל מביקור בשדה בוקר אצל בן גוריון ועד קיסריה דרך ירושלים ותל אביב. אחת מההופעות הללו שזכיתי לראות לא אשכח לעולם.
ההרכב שקיבל את המסגרות שלו בין התופים של שי לבין הקלידים של קטיה לקח חופש פעולה כדי לתמרן את היצירות המוכרות בשלושה כלי נשיפה של נגנים וירטואוזים שהפכו את צהרי יום שישי לזמן איכות. וכאן הערת אגב – במקור הקטעים של ריי צ'ארלס מתמשכים על רצועת זמן קצרה, מה שקרוי – תואם פלייליסט רדיופוני, 3 עד 4 דקות גג, החבר'ה כאן לקחו את הביצועים למופע ג'אז על פי הספר, זמן בלתי מוגבל לפריצות וקטעי האימפרוביזציה, מאפשרים לכל אחד מהנגנים מהנשפנים ועד כולם להציג את היכולות שלהם על הכלים, מותיר די הרבה מקום וזמן לקחת את הביט של ההארדבופ הג'אזיסטי לגרוב בתוך הגוף…
הסשן של המופע השני שהתקיים זמן קצר לאחר מכן ורובו של הקהל המשיך לשבת על כסאותיו כדי להמשיך ולהנות, הוקדש למוזיקה של המתופף ארט בלייקי וההרכב שלו הג'אז מסנג'רס אשר פעלו שלושים שנה עד מותו של בלייקי בשנת 1990 מותירים אחריהם 45 אלבומי סטודיו, 25 אלבומי הופעות ושני פסי קול קולנועיים.
המופע הזה היה ארוך יותר מהראשון והוקדש לכמה מהיצירות האלמותיות של הנגנים שהתקבצו תחת המטריה הניהולית של בלייקי שעודד הצטרפותם של נגנים צעירים אל ההרכב ששימש למעשה כאחת החממות הכי מוצלחות לאמנים בתחום. לרגע קט תפס את אזני אלתור שעשה מחווה ליצירתו של פרוקופייב – פטר והזאב שיצא לאוויר העולם מתוך החצוצרה של אלכס סיפיאגין. אני אוהב מחוות שכאלו שנותנות כבוד ליוצרים מהקלאסיקה העולמית בתוך רגע של אלתור ואימפרוביזציה, זה מקרין כבוד והערכה הדדית על המבצע, על היוצר ועל הקהל.
וכאן אני חייב פעם נוספת לציין לטובה את המועדון, טרמינל 4 במתחם התחנה אשר בין כתליו התקיימו המופעים, כל פעם מחדש הוא מתגלה כאכסניה מצויינת לאירועי מוזיקה באשר הפועלים שהשלטון העות'מני ששלט בארץ לפני למעלה ממאה שנים דאגו לבנות כמו שצריך ולא לחסוך בחומרים, למרות שמדובר באבני כורכר שנשתמרו היטב הקירות עבים במיוחד מה שנותן את האפקט הנכון לצלילים המתנגנים או מושרים לחזור אל אפרכסות האוזניים ללא הצרימות והחדות הלא נעימה שחוזרת בדרך כלל ממקומות שבהם רב הפח והאלומיניום על חומר הבניה הרך והאקוסטי. אני משוכנע שאותם פועלים לא העלו בדעתם שהמבנה ישמש אכסניה למופעי מוזיקה אלא לאחסון סחורות המגיעות או יוצאות ברכבות מנמל יפו לירושלים, אבל בינינו, ואל תגלו זאת לאף אחד, הרווח כולו שלנו ושל אוהבי המוזיקה…
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה מההופעות
רגעים מתוך שתי ההופעות
