בליל חורפי וקריר הגעתי אל המועדון היפואי "התיבה" לשמוע את המוסיקאי הירושלמי רני מגידו משיק אלבום חדש בשם "לילה שחור". משיחה עם מגידו לפני ההופעה הבנתי שהוא מולטיטאלנט שעובד באולפני המזקקה, עוסק בהפקות סאונד שונות, בין השאר חיבר פסקול לסדרת הטלוויזיה "אוטונומיות" והלילה משיק אלבום חדש בשם "לילה שחור" . לא שמעתי את האלבום לפני ההופעה אז לא ידעתי למה בדיוק לצפות. ידעתי בגדול שהאלבום עוסק בשיברון לב, דכדוך ואסקפיזם שנולדו במציאות הלא סימפטית של השנתיים האחרונות.
אז ההופעה מתחילה, מגידו מתיישב במרכז הבמה כשמולו פסנתר ומקלדת ומגיש שירים אישיים באווירה אלקטרונית אינטימית מרחפת משהו, "אני רוצה למשוך את כל הטוב….כי אין חושך בלי אור, גם בלילה שחור אני עף כמו ציפור" כך מהשיר "לילה שחור" שפתח את ההופעה.
השירה שלו מלטפת חרישית משהו ואותה הוא מלביש על ביטים ואלקטרוניקה עם קצת אנימציה שחורה לבנה שרצה על הוילון שמאחוריו. יש הרבה ניסיוניות ומשחק עם סאונד כמו גם אווירה אפלולית משהו שבהחלט מזכירה את השנתיים האחרונות שעל הרקע שלהן נוצר האלבום.
בהמשך הוא עובר מהמקלדת לפסנתר כשהוא מבצע את "אבן קשה" ואח"כ חוזר למקלדת בשביל "אין לי מקום", להלן המילים: "לא חושב על העתיד כי הכל כל כך מפחיד, מנסה למצוא שניה לשנות את הראיה, אני לא מוצא מפתח רק צועק אל הירח, אין לי מקום….".
האלבום עוסק בנסיונות של מגידו להסתגל למציאות או לחילופין למצוא פתח מילוט ואסקפיזם ממנה. "לא מאפשר" ממשיך את האווירה המורבידית של השירים. לקראת סוף ההופעה מגידו מפנק אותנו בשיר "שבוצע פעם אחת מול חברים על הפסנתר".
סה"כ הופעה מומלצת בהחלט למיטיבי לכת שמחפשים חומר מקורי שמבוצע בצורה אלקטרונית או על פסנתר שמתאימה ולאוהבי השירים שנוטים לצד העצוב יותר של החיים. זה לא החומר הפסיכדלי שאני נמשך אליו, אבל אני בהחלט יכול להעריך יוצר שיש לו אמירה מוסיקלית מקורית ולמגידו ועוד איך יש את זה. שיהיה לו בהצלחה בהמשך הדרך.
רגעים מהמופע
