האמת, מה שתפס אותי באופן מיידי במהלך האזנה לשיר החדש של עדן בן זקן – "כמה שנים" אשר נכתב בידי צליל קליפי שגם הלחינה עם ליאור אברמוב בהפקתו של יעקב למאי, הייתה התזמורת, חשתי כי אני טס מאה שנה לאחור בזמן לאולם אלהמברה בשדרות ירושלים ביפו שנקראו באותה עת בשם – "שדרות המלך ג'ורג" על שם המלך הבריטי שחייליו זה מכבר כבשו את חבל הארץ הזה. ועל מה אני מדבר בכלל? – אום כולת'ום נתנה הופעה חד פעמית באולם המיתולוגי הזה עם תזמורת לפי כל הכללים של התזמור הערבי הקלאסי, עשרות נגני כינור וחלילים.
פתיחה מרשימה לשיר מוביל למקצב רקיד בסגנון דבקה ים תיכונית גלילית של המאה העשרים ואחת, כל אלו מהווים מצע רך ונגיש לטקסט המורכב בלשון עממית לאהבה, אהוב, שהלך עם אחרת, הנוסחה המוכרת והידועה לרומנטיקה מתבכיינת על אהבה שנפצעה ולב שנשרף.
האמת? עם כל המלודיה והעושר הניגוני, אולי היה עדיף שעדן תשיר את המילים בערבית ואפילו תצרף אליה לדואט את אחת הכוכבות המרשימות מהסצנה הישראלית ערבית, אבל זו דעתי. בסופו של דבר מדובר בשיר נשמה המזכיר לעדן את השירים שעליהם גדלה ומהם שאבה את השראתה המוזיקלית.
כך עדן הבוקר עם יציאת השיר החדש – "בוקר עם טעם של פעם. המון זמן אני חושבת איך להביא שיר שיחזיר אותי למקורות, לימים שהייתי ילדה והייתי שומעת רק שירים כאלה. אז ישבתי עם צליל וכתבנו את זה ביחד בהשראת התקופה שבה היינו ילדים שמתאהבים ומתאכזבים בו זמנית ואני בטוחה שהמון אנשים יכולים להזדהות עם השיר הזה"
