מוצאי שבת, ערב קריר בהוד השרון. פוסעים פנימה לסילו ומוצאים מקום מהמם, עם פינות ישיבה על כריות בחוץ ובפנים, אך גם מקומות ישיבה מן המקובלים, עם שולחנות וכסאות. את פינות הישיבה בחוץ חיממה מדורה מרכזית ומוזיקה מלטפת התנגנה ברקע. לאט לאט התמלא החדר הפנימי בקהל שתפס את מקומו על הכריות ועל הכיסאות.
דריה מוסנזון עולה ובאה ונעמדת ליד המקלדת שעליה היא ביצעה את הופעתה. היא מעניקה הקדמה קצרה לקראת הקטעים שהיא תנגן באוזנינו הערב. היא מספרת על שהוביל אותה לכתוב את התושיות המשובחות (יצירות אינסטרומנטלית – בגרסת סולו על פסנתר בלבד) ואת העיבודים שכתבה במיוחד לפסנתר סולו, אותן ניגנה בערב מוצאי שבת בסילו. כמו הרבה אומנים שהקורונה השביתה להם את העיסוק והחיים, כך גם דריה. עד שהקורונה ריתקה אותה כמו את שאר תושבי המדינה בסגרים החוזרים ונשנים שחווינו בשנה האחרונה, דריה הייתה עסוקה ביצירה עם תזמורת אנדלוסית שמבצעת יצירות שהגיעו ממרוקו ואלג'יריה. דריה ניצלה את הזמן שלה בבידוד החברתי שנכפה עלינו ליצירת יצירות מופלאות בסולו פסנתר, אך לא רק! גם עיבודים מעניינים לטריו כתבה דריה והלחינה, אם כי לא זכינו לשמוע את הטריו בסילו.
יצירותיה של דריה היו ערבות לאוזן, והקהל האזין בשקיקה ופירגן במחיאות כפיים סוערות בין הקטעים. ניכר היה ההבדל בסאונד בין פסנתר לסינטיסייזר. בשיחה על כך, הסבירה לי דריה את רצונה להביא את המופע לקהל הרחב ולא לצמצמו רק לאולמות קונצרטים שם תוכל להדגים את יכולותיה על פסנתר כנף. דריה הייתה רוצה להגיש ולהנגיש את המופע לכל מען דבעי. אפרופו יכולותיה של דריה, הן היו פשוט קסומות. דריה הסבירה לקהל את מנעד התווים הקיימים בפסנתר ואת האפשרויות הכמעט בלתי נגמרות שניתן לעשות במנעד זה עם עשר אצבעות, ויכולות הנגינה שדריה הפגינה בסילו מעוררת השתאות.
גם כמי שאינו מאזין לז'אנר זה, אשמח להגיע שוב להופעה של דריה ולשמוע את יכולותיה על פסנתר, בטח ובטח שלסילו אשמח לשוב.
רגעים וצלילים עם דריה
