יום חמישי חמים ושגרתי, מרכז תל אביב צפוף ולח, השמש כבר מזמן נעלמה מרחבת היכל התרבות אך את שאריות חומה מרגישים בנקל, מאות מתרכזים בכניסה, את הכרטיסים להופעה הזאת כבר מכרו מזמן, מכל הארץ באו, צעירים לצד כאלו שפחות, חובשי כיפה ושביס לצד חילונים בטישרטס מודפסות.
חודש אחר כך באותה עיר, שלוש ק"מ דרומה, חוזר אביתר להופעה נוספת בדרך קיבוץ גלויות 52, הלא הוא הבארבי שבו גם צולמו הקליפים "פרגולה" ו-"מכור", הפעם הקהל יהיה קצת שונה, צעיר ברובו, רווקי יותר, תל אביב ורבתי. אותם שירים רק בעמידה ובלי כסאות מסומנים.
הקיטוב בין היכל התרבות לבארבי מתבטא במסלול חייו של אביתר בנאי מבאר שבע אל תל אביב הבוהמית ומשם לירושלים ולמציאת התשובה וכך גם בשירים שמחברים בין מזרח למערב ובין דתי לחילוני, אותו חיבור שמצליח איפה שאחרים מזמן נכשלו – לאחד אותנו כעם אחד סביב אותם שירים ואותם הזיכרונות.
עשרים וארבע שנים עברו מאז אלבום הבכורה של אביתר, הבחור המהוסס שהופיע בטישטוש על עטיפת האלבום כבר נושק לחמישים, את תהליך ההתבגרות שלו אנחנו עברנו איתו, משירים חצופים כמו "מתי נתנשק" ו-"כלום לא עצוב" אל הנסיון שלו במוזיקה אלקטרונית באלבום "שיר טיול" ומשם ל-"מתנות" ו"תחרות כלבים" שהחלו את המסע שלו במציאת הדרך ועד האלבום האחרון "החיים מתחילים לנגן" המציג את אביתר בנאי כאיש משפחה, בוגר אחראי ועם פחות סימני השאלה שליוו אותו לפני שני עשורים.
כעת באלבומו האחרון השירים עוסקים פחות ב"אני" ויותר בסביבה, לדוגמא "ילדה אישה" המוקדש לביתו והשיר "רחמים" המספר ההיסטוריה של משפחתו דרך סבו רחמים בנאי ומסע עלייתו לארץ. גם עטיפת האלבום מעידה על הכיוון החדש, הנער המטושטש מהאלבום הראשון הוחלף בתמונה של אביתר ומשפחתו.
אל המסע הזה באלבומו המשפחתי והמשתף צירף בנאי את איש הבלקן ביט בוקס – תמיר מוסקט, שיתוף פעולה שהחל עוד ב-2016 עם השירים "תמיד לפני הגשם" ו-"פרגולה" שאותם עיבד מוסקט והמשיך לפני כשנתיים שבנאי ומוסקט חברו להם יחדיו להפקת האלבום החדש. כמובן שבדרך הגיעה הקורונה לשבש קצת את הלוחות זמנים, אבל כמו שקרה להרבה אומנים העצירה בחסות המגפה דווקא עשתה טוב והביאה עמה תובנות ועיבודים חדשים ושירי האלבום זכו לבחינה נוספת.
החיבור בין בנאי למוסקט התגלה כמוצלח ביותר, השניים מצאו שפה משותפת גם מעבר לגבולות המוזיקה ואביתר הרגיל לעבוד לבדו גילה לראשונה את יכולות היצירה המשותפת, ההופעה אם כך היא המשכו הישיר של שיתוף הפעולה כאשר תמיר מופקד על העיבודים המחודשים ללהיטי העבר של בנאי. אליהם הצטרפו על הבמה הרכב מינימליסטי אך מובחר: איתמר ציגלר (בלקן ביט בוקס, החצר האחורית) בס וגיטרות, ואומני האינדי רועי חרמון בחצצורה וקלידים ויוגב (iogi) גלוסמן בגיטרה וכינור.
את ההופעה פותח אביתר בנאי עם שני השירים הראשונים של האלבום החדש "מכור" ו"הסיפור הזה", בעיבודים דומים לאלו המופעים באלבום ואחריהם "עד האהבה" שנוצר ממפגש משותף של בנאי עם אסף אמדורסקי ב-2018, אמנם שירים מוכרים אך הם עדיין לא הלהיטים הגדולים והקצביים של אביתר בנאי, אלו יגיעו בהמשך הערב, בכל זאת פלייליסט עשיר של 24 שירים שנמשך על פני שעתיים של הופעה.
עליה במקצב ההופעה מגיעה בשיר השמיני עם חידוש הרגאיי הקליל ל-"שלח לי מלאך" במקור של הבן-דוד יובל ומשינה, את השיר חידשו בנאי ומוסקט כחלק מאלבום הקאברים "צו השעה" שיצא בתקופת הקורונה, ומשם ממשיכים לעוד כמה שירים-להיטים קצביים יותר – "תחרות כלבים", "אתה לא רואה אותי" ו"מתנות".
בכלל, נושא החידושים אצל אביתר בנאי תופס מקום חשוב ביצירתו, זה לא שחסרים לו חומרים מקוריים אבל המחוות לאומנים ישראלים חשובות לו לא פחות וכך מלבד "שלח לי מלאך" של משינה משובצים בפלייליסט של הערב גם השירים "אל תלכי מכאן" המוקדש לזכרו של האח מאיר המקבל וידאו מרגש בהופעה משותפת של שני האחים, וכן השירים "חתונה לבנה" של שלום חנוך ו-"כוכב" של אסף אמדורסקי שזכה לעיבוד ממש לאחרונה באלבום החדש.
מתקרבים לחלק ההדרנים של הערב, לפני כן הספקנו לשמוע גם את "יפה כלבנה" ו-"עד מחר" המאוד מאוד אהובים, שכמו כל שירי הערב קיבלו עיבוד מוסקטי מחודש קליל וכריזמטי ורגע לפני שהלהקה יורדת אנחנו מקנחים עם "פרגולה" המקפיץ. שתי דקות של שקט ואביתר חוזר לבד לבמה עם גיטרה אקוסטית ושלושה שירים בגרסאות אינטימיות – "אבא" "אב רחמן" והשיר המרגש "יש לי סיכוי" הקהל מגיב באהבה, לא משנה כמה הופעות ערך אביתר בנאי בעבר נראה שהוא מתרגש מפרגון הקהל כאילו זו הפעם הראשונה.
כמעט וסיימנו, רק שלהופעה הערב יש שני חלקים בהדרן, הלהקה חוזרת לאולם והגיע תורו של השיר "כוכב" בגרסא אלקטרונית שהזכירה את הימים הטובים של האלבום "שיר טיול", באי המקום שהופתעו מההדרן הנוסף הופתעו עוד יותר שבנאי בחר לבצע את השיר מתוך הקהל עצמו.
והפעם באמת מגיעים לסוף עם "חתונה לבנה" שחותם את המופע הערב, בחירה מעניינת לשים שני קאברים בסופה של ההופעה אבל ככה זה אביתר בנאי, להיות שגרתי זה לא בדיוק הקטע שלו.
אביתר בנאי : שירה , גיטרה ופסנתר | תמיר מוסקט: הפקה מוסיקלית, תיכנותים, סאמפלרים ותופים
רועי חרמון: קלידים, סאמפלרים וחצוצרה | איתמר ציגלר: גיטרה חשמלית ובס | יוגב גלוסמן: גיטרה חשמלית ובס אלקטרוני
