אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי את מופע הארנבות של דוקטור קספר. הייתי בכיתה ו' אצל חברה מהכיתה, היא גנבה את הקסטה (!!!) מאחיה הגדולים ושמענו אותה תוך כדי ריקוד מול המראה אצלה בחדר. זו הייתה אהבה מצליל ראשון. בסיום יב', לצד תמונתי בספר המחזור, הוקדש לי השיר "תראו אותי". בחודש הבא אני חוגגת 40 אביבים ובחישוב מהיר, מדובר על כמעט 30 שנות היכרות עם אורן ברזילי. אמש הגענו לבארבי למופע אקוסטי שסוקר את 30 שנות היצירה הנ"ל.
ואילו 30 שנה הן היו….הקספרים, הרכבים בארץ ובחו"ל, אלבומים, סיבובי הופעות, קריירת סולו, תכנית ריאליטי ותסמונת גיאן בארה אחת ששיתקה את כל גופו וטרפה את הקלפים מחדש. אחרי שנה וחצי של שיקום סיזיפי, ברזילי חזר לחיים ולא הפסיק ליצור וליזום פרוייקטים .
מחיאות הכפיים נשמעות, אך הבמה ריקה. אורן ברזילי מתחיל את המופע בחיק הקהל, בין האנשים תוך דקלום הטקסט הסימבולי לתקופה ההזויה שמסתיימת לה של "זמנים משתנים" "היום זה יום אחרון, זמנים משתנים".
על הבמה אמש שמענו את הלהיטים הגדולים של הקספרים (תראו אותי, עולם שקט, בוקר חדש ועוד), הלהיטים מקריירת הסולו של אורן ברזילי (מנגינות, לילה) וגרסת כיסוי יפיפייה ל"מאמי" המיתולוגי שבוצע במקור ע"י ארנון צדוק. ב"היא כל הסיפור" נזכרנו שהיה פה פעם רוק. המופע כולו רצוף בקטעי קישור, בהם אנו מקבלים הצצה נדיבה אל קורותיו, חייו ועולם התוכן הפנימי של ברזילי. הקטעים כתובים ברהיטות וברזילי מתגלה כבעל תזמון קומי שלא היה מבייש את במת הקומדי קלאב. קטעי הקישור הם חלק בלתי נפרד מהמופע, אשר שופכים אור חדש על השירים המוכרים.
הייתי שמחה לשמוע את ברזילי במופע שלם שכולו קטעי קישור, להתרגש ולצחוק יחד איתו. לו נדרשתי לתהות על קנקנו, התכונות הראשיות שעולה מהטקסטים, היא רגישות וכנות ללא פשרות, קולו העדין אף מחזק את טיעוני. בקהל אנו פוגשים את עידו ושירן לזרוביץ', אשר יחד עם הרב אברהם לוי יסדו את ארגון "כל העולם כולו" המקדם שיח אוהב ומכבד בין מגזרים בחברה הישראלית. הארגון הבאר שבעי מבצע שיתופי פעולה עם אומנים מכל המגזרים והלזרוביצ'ים מספרים לנו שאורן מאוד אוהב את הפעילות ולוקח חלק רב למען קידומה.
"החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכניות אחרות" מצטט ברזילי את ג'ון לנון, כאשר נקרע לו המיתר בגיטרה החשמלית ומאלץ אותו לחזור לגיטרה האקוסטית, בדיוק בקטע שהיה אמור להיות מרים. הוא מוכיח לנו שהמופע חייב להימשך והופך את האירוע לקטע קישור נוסף – אני לא מתלוננת.
המופע מסתיים עם "תראו אותי" ואני מרגישה שהשיר מבוצע לכבודי ונזכרת בטלי של סוף שנות התשעים, צעירה ומחוצ'קנת ששמחה פתאום.
להדרן היה מתוכנן ביצוע רוקיסטי ל"אחלום לנצח", אבל הגיטרה נשברה ובמקום, ברזילי מנתק את כבל החשמל של הגיטרה האקוסטית, יורד לקהל unplugged , הופך את העניין לשירה בציבור ובכך, מעניק לנו הדרן בלתי נשכח.
