מצד אחד התרגשות גדולה לחזור חזרה לשגרה, לצפות להופעה, לערב של תרבות סוף סוף ומצד שני, סימני הקורונה עדיין כאן איתנו – יושבים בכיסאות, מול הבמה , כל זוג בנפרד. אין אוכל כמובן, רק שתייה ואפילו יין נמכר בבקבוקים קטנים, ללא כוסות. הקורונה מסרבת להיפרד מאיתנו בערב זה אך למרות כל ההגבלות שציינתי, התרגשות וציפייה והנה זה מתחיל.
האולם מלא ומיקי גבריאלוב עולה לבמה עם הגיטרה שלו .ההופעה נפתחת עם השיר " שוב לא שקט".
האמת שרואים על גבריאלוב גם חוסר שקט בהתחלה. אני מניחה שכמוני וכמו כולם, גם הוא מתרגש לחזור ולהופיע. בהמשך הערב גבריאלוב נפתח עם השירים המוכרים כמו "אני אוהב לישון", "יש אנשים" ועוד. הלהקה המלווה אותו מצויינת ובשירים "הכניסיני תחת כנפך", " עוף גוזל" ו"אמא אדמה" כל הקהל מצטרף אליו בשירה, מריע במחיאות כפיים ונהנה.
בין השירים מיקי גבריאלוב מזמין את בתו שירה והם שרים יחד- יופי של דואט. בהופעה מיקי גבריאלוב שר גם שירים מתוך האלבום החדש שהוציא וגם שירה שרה שיר חדש ומספרת שזו הפעם הראשונה שהיא שרה אותו והקהל אוהב אותה. בין לבין מיקי גבריאלוב משתף קצת סיפורי ילדות והווי הבית בו גדל ומשתף אותנו בשירים מז'אנר שונה, ומספר שהם מוקדשים כמחווה להוריו שהגיעו מתורכיה ומהם, ובעיקר מאביו, קיבל את האהבה למוסיקה.
בסופו של ערב אני יכולה לומר שנהניתי לצפות בהופעה, להיות עם אנשים, לשיר ומיקי גבריאלוב עם הלהקה המלווה המצויינת שלו בהחלט גרמו לי להעביר ערב מהנה עם שירים טובים ומוסיקה נהדרת.
רגעים מתוך המופע, תיעוד מוטי קמחי, מיכל גבריאלוב
