המוסיקה בשבילי היא סוג של קול פנימי.. קול פנימי שמכוון אותי לאן ללכת. לפעמים היא קול אישי, שמלווה את התחושות הרגשיות, המטלטלות. במילים אחרות, היא חברה טובה שלי שתמיד מבינה אותי. אם המוסיקה יודעת לספר סיפור, שהוא פשוט מצד אחד, אבל מצד שני, מלא רבדים עמוקים בלחנים, בביצוע ובעיבוד, היא מנצחת ויכולה לדבר לכל אחד. איה כורם, היא יוצרת אמיצה, שלא פוחדת לחשוף גם צדדים יותר רגישים ביצירה שלה..
אלבומה החדש, "הכוכבת של נצרת עילית", כבר בתוכו יש משחק מילים שיש בו שעשוע, כפי שאיה מספרת. "מה לי ול"כוכבות"? חוץ מזה, אין מקום כזה: אני כוכבת של מקום שלא קיים: נצרת עילית היא היום נוף הגליל. אין על מי לעשות רושם ואין סיבה להתחפש, אפשר פשוט להיות אני". התמצית המזוקקת של איה באה לידי ביטוי בתשעת השירים. אחד מהם, הוא גרסת כיסוי משובבת נפש, של שיר שאני מחובר אליו, "שיר ההד" (מילים: יעקב שבתאי, לחן: יוחנן זראי).
האלבום נפתח בדואט שלה עם אדם בן אמיתי, "רק אהבה". שיר עם ניחוחות ביטלס, כינורות ברקע, הרגשה מרחפת של אושר. השאלה היא כמה זמן הוא נמשך? איה מעלה שאלות נוקבות לגבי עצמה, נעזרת בלא מעט הומור עצמי וכמות בינונית של ציניות. בתוך תוכה, היא צועקת. היא משמיעה את קולה כאימא וכיוצרת. ב"אמא של הילדה שלי", היא נכנסת עמוק יותר. הלחן הפולקי של אדם בן אמיתי, ריגש אותי, אבל גם שיחק על צד אחר : איך היא רואה את עצמה מהצד? אולי זאת מסכה. "הלילות הם לא לילות / והימים כבר לא ימים / ושתינו יחד מגלות / אני יודעת שהגעתי / את נולדת בשבילי / אני אמא / אמא של הילדה שלי".
התפנית המפתיעה, מהסגנון הרגוע, מגיעה בשיר השלישי והאלבום משנה כיוון, מתחיל לעלות על דוושת הקצב. הלחנים נהיים פופים וקצביים יותר. "לא עושים את זה ככה", הגניב אותי מהשנייה הראשונה. הדיבור חתוך, הפנים לעכשיו ובשבילי הוא סימל את המלחמה הפנימית: בין לעשות את זה בסטייל שלי לבין השאלה "אבל מה יגידו"? זאת שאלה לגיטימית, אבל בשיר הקצבי, המחלוקת עולה שלב כשהפרשן לענייני היפ-הופ, רביד פלוטניק, נכנס לזירה. איה נכנסת לחליפת הראפרית ואחרי כל משפט, רביד מביא את הקול הנגדי.
גם במאבק על האמת, איה בסוף חוזרת לעבר. שיר הנושא, כבר מחזיר אותה לשכונתיות ואפילו לימי התיכון, לרצון להיות כוכבת, לחלום בגדול וגם פה חוזרת ועולה השאלה : אוקיי חלומות, אבל לאן? חוזרים למקצב פולק-קאנטרי, איה שרה ברדאר הגבוה ועולה על הכביש המהיר. הלחן יפהפה ועגול ואני בעיקר שומע את ההשפעות של סאונד אמריקאי ואפילו של להקת ג'יין בורדו. הפזמון מצליח לסחוף את המאזין, ובעיקר מכין אותו לאמצע האלבום.
"חורף", "סינדרום ירושלים" ו"כוח", כבר לוקחים אל המקום החסר. אנחנו משנים פאזה. שירים עם מטען פנימי סוער. הפתיחה של "חורף", מזכירה לי קצת את סינגל הבכורה שאיה שהוציאה, "קיץ", אבל הלב של איה קפא והיא עדיין חולמת. "סינדרום ירושלים", הוא אגרוף ישיר לבטן. "הללויה לחיים חסרי תועלת / הללויה חמורים ואתונות / נכתב בדם, נמחק בגשם / הללויה מיואשת. משקרים מחופשים לזיכרונות / הללויה מזיעה ומבולבלת / ושוב שוכחת את עצמה בדמיונות / תמיד זה משהו בבטן / או משהו בשושלת מצווה עלי שלא להתפנות".
בשיר הזה, אני מזהה את ההתכתבות של איה עם מקורות אחרים בזמר העברי: "ההיאחזות חמש חמש", לוקח אותי היישר לשירה המיתולוגי של להקת הנח"ל, "הורה היאחזות". יש גם התכתבות עם "הללויה", שכל כולו שיר אהבה לעולם. איה לוקחת את המקורות האלה ומטעינה אותם במשמעות אחרת לגמרי. היא עצמה מרגישה תקועה ומחברת את סערת הרגשות שלה גם למצב המדיני והחברתי.
כך מתקבלת תמונה מורכבת וחזקה יותר. גם בשיר שבא אחריו, "כוח", איה מתכתבת עם "שיטפון", שירה של נעם פרתום ובאמצע השיר, נשמע פתאום קולו של יצחק רבין ז"ל נואם את נאומו האחרון בכיכר מלכי ישראל, בעצרת "כן לשלום, לא לאלימות". ההשפעות האלה, שמות זרקור חדש על מילות השירים ומתגלה כאן אלבום עם קונספט ברור.
ובכל זאת, השיר שהכי ריגש אותי מכל השירים, היה "יהלומים". מעין המנון כזה לאנשים שלא מוצאים את עצמם ומרגישים לבד. רחוקים מכל ההמולה ומתמודדים עם קשיים חברתיים ואישיים. כל אחד מאתנו הוא יהלום והוא לא תמיד זוהר, אבל זה רק למראית עין. "עכשיו הם צוחקים / וקוראים לך בשמות / ממלמל מילים לרוח / בעיניים עצומות / ואתה עוד תעמוד כאן / כשכל זה יחלוף / והם אולי צוחקים עכשיו / אבל אתה תצחק בסוף".
אני מאמין לאמת הפנימית של איה כורם. כל מילה וכל צליל, באלבום "הכוכבת של נצרת עילית", מגיע בזמן ופונה ישר ללבו של המאזין. בעיניי, איה הבריקה עם ההפקה המוסיקלית המופלאה והרגישה של בן זוגה, אדם בן אמיתי, שהולידה ביחד יצירת מופת אמתית וחשופה. האלבום שלה הוא יהלום גדול, קורן ומלוטש שינצנץ עוד הרבה זמן במוסיקה הישראלית של השנים הבאות.
ביום שבת, 20 בפברואר, תחגוג איה כורם את השקת האלבום החדש במ ופע אשר ישודר ברשת, פרטים וכרטיסים במחיר סמלי ניתן להשיג כאן, ובדרך אגב, איה תציין את החזרה להופעות החיות בפני קהל באולם בתאריך 27 בפברואר במרכז ענב בתל אביב – המופע כבר סולד אאוט.
