האמת, יותר מאשר הקהל התרגש לקראת המופע הצפוי, פבלו עצמו התרגש עוד יותר, כשהוא עלה לבמה באמפי במצפה מודיעין ביער בן שמן לפתוח את המופע הראשון של היכל קק"ל אמר פבלו כי הוא ציפה לרגע הזה יותר מידי זמן, הגעגוע לקהל ולהופעות היה חזק מאוד.
קק"ל הרימה פרויקט לתפארת שעמד בכל הקריטריונים שתקנות התו הסגול מחייבות, לא בטוח שגופים עסקיים אחרים יכולים לעמוד מבחינה כלכלית במטלה הזו, תחנות רבות בדרך מהחניון ועד הכניסה לאמפי עצמו, בדיקת שאלוני בריאות, מדידת חום, שמירת מרווחים של שני מטר מקבוצה לקבוצה, ולבסוף הושבה במרווחי זמן ומיקום בקפסולות שהגדולה מביניהן כוללת עד 20 מושבים עם הפרדות מרובות.
אמפי שיכול להכיל בימים רגילים קרוב לאלף איש הכיל כמה מאות על מנת לעמוד בתנאים של משרד הבריאות.
אבל עזבו את כל זה, בתכלס, הקהל ששילם תשלום סמלי באמת – 30 ₪ לכרטיס שרובו סובסד בידי קק"ל קיבל מופע בן שעה וחצי עם מיטב הלהיטים של פבלו רוזנברג, עברית, ספרדית, ואפילו מחווה בהדרן לעובדה שהשנה אף אורח מעבר לים לא התארח על כרי הדשא בפארק הירקון עם ביצוע לשיר של בון ג'ובי – Bed Of Roses.
שיאו של המופע היה בקטע מרגש ועצוב כאשר פבלו סיפר לקהל הרב שבשעות הבוקר הלך לעולמו המוזיקאי והגיטריסט גדי בן אלישע, מי שליווה את פבלו במשך 20 שנה בקריירת הסולו שלו, פבלו הקדיש לזכרו את השיר "נר על החלון".
היו גם רגעים שמחים יותר ומרגשים אף הם כאשר בנו של פבלו, מיכאל הצטרף לאביו למספר דואטים.
בכלל החוויה המוזרה הזו, הקהל יושב על מושבים (מרופדים דך אגב, אין צורך להביא כריות…) ויכול לרקוד על הכסא בלבד, אסור לקום, אסור לצאת מהקפסולה, אסור אסור… אבל התחושה הזו, לשבת באוויר הפתוח של שפלת החוף כשהירח מביט מלמעלה והמוזיקה מתנגנת עם המילים סוף סוף אחרי יותר מחצי שנה של אילוצים ואלתורים, כמו שהמשפט הבנאלי והמשופשף – אין מחיר לחופש!!!
בהמשך השבוע יתקיימו הופעות נוספות של דודו אהרון, דיקלה ומתי כספי באותו אמפי, הבוסים של קק"ל כבר הכריזו שגם בשבוע הבא יתקיימו הופעות נוספות והזמינו את הקהל לעקוב אחר הפרסומים באתר.
