את שי נחייסי ונגניו פגשתי ממש לפני שהמסך ירד ודלתות עולם המוזיקה והמופעים נסגרו אי שם בחודש פברואר האחרון, הוא היה כבר כמה צעדים לפני השקת אלבום בכורה ותכנן סבב הופעות, אבל המציאות קשה מכל תכנון וכוונה. כעת הוא משחרר שיר חדש, מאלו שיתאגדו באלבום הצפוי, השיר – תוניס מהווה תחנה נוספת במסעו האישי והמוזיקלי של שי נחייסי, בו הוא נותן לקולו הייחודי חופש הבעה. מביא לידי ביטוי סגירת מעגל עם סיפור שורשי משפחתו שעלתה מצפון אפריקה נושאת את כל המטענים מהניכר הישר אל שיכון עולים חדשים אי שם בפריפריה, דמותה של סבתו מככבת בנרטיב כסמל לשורשים שנעקרו ממקום אחד והתבקשו לצמוח במקום אחר.
כך שי עצמו על השיר והמשפחה – "סבא וסבתא שלי עלו לארץ מתוניס בשנות ה- 60. הם הגיעו אחרונים מעירם מאחר וסבא שלי היה שליח של הסוכנות היהודית ודאג שכל יהודיי עירו יעלו בשלום ארצה. כשהגיעו ארצה עם שבעת ילדיהם הם שוכנו בדירת שלושה חדרים קטנה בבניין רכבת בשיכון עמידר בנתניה. אע״פ שחוו קשיי קליטה לא קלים מעולם לא יצאה מפיהם תלונה, תמיד היו אסירי תודה על הזכות לחיות בארץ הקודש. סבתא שלי היתה שייכת לדור אחר, דור של פשטות, אהבת אדם, נתינה, אמונה תמימה בבורא והודיה על כל דבר קטן. סבתא שלי גרה באותה דירת שיכון עד יום מותה. השיר "תוניס" מספר את הסיפור שלה, ושל דור שלם שאט אט נעלם מארצנו."
מעבר לנרטיב מצליח שי נחייס בבאמצעות הנגינה ותהליך ההפקה המוזיקלית להעביר באופן ברור ונהיר את התחושות ומצליח לצבוע את התמונה הנגלית לאוזני המאזין עם ניחוחות הפריפריה הנושנה.
