לכולנו ברור שמרדסדס בנד לא קיימים 100 שנה, הרי אפילו רכב המרצדס בנץ שעליו נקראה הלהקה קיים קצת פחות, אבל כנראה שלא צריך בהכרח סיבה מממשית בשביל למלא את ההאנגר באלפי אנשים והופעה שמהווה את אחת הפסגות ללהקת הרוק-אינדי הוותיקה.
על פי הארכיון הרשמי (ויקיפדיה) ההתחלה של ההרכב הייתה לפני 22 שנה ב-1998, אנחנו הכרנו אותם כמה שנים אחר כך ב-2003 שהשיר "בואי ונביא לך ת'פאנק" מאלבומם הראשון הושמע בתחנות הרדיו, אחריו כבר באו עוד שלושה אלבומים שהאחרון ביניהם "מה זה הדבר הזה" יצא בסוף 2019.
בשני העשורים לקיומה מרסדס בנד ידעה לא מעט שינויים, אם זה במעבר מהסגנון הפאנקי של האלבום הראשון אל עבר סצנת הרוק ואם זה בשינוי חברי ההרכב שכיום מחבריו המקוריים נשארו גל תורן הסולן ואורי גת בתופים, כעת ההרכב מונה גם את יונתן גלילה בגיטרות, יוגב גלוסמן על הבס ואסף גובר בניהול הלהקה ובגיטרות.
יום חמישי בערב ואנחנו שוב בנמל תל אביב, אנחנו אוהבים את ההאנגר 11, החלל הרחב והבמה הענקית מעצימים את האומנים ונותנים להופעות מראה של חו"ל מושקע, הפעם עם מרדסדס בנד אנחנו בהופעת סולד אאוט ועם קהל בטווח גילאים רחב המתחיל בבני נוער שרק לאחרונה סיימו את לימודיהם ועד לאלו שספרו ארבעה עשורים ויותר, שהולכים עם הלהקה כבר שני עשורים עוד מראשיתה.
שמונה בערב פתיחת דלתות, תשע וחצי מתחילים והקהל הרב כבר דחס את עצמו אל מול הבמה, מחכים במתח מלהיבים אחד את השני, דקות עוברות, מסתכמות לחצי שעה, רף הציפיה עולה והשעון כבר החליף את עצמו לעשר, משחקי אורות באולם מותחים אותנו כמו קפיץ ואז באיחור השמור בדרך כלל לריהאנה סביבות העשר ורבע אנחנו מתחילים.
אמרנו אלבום רביעי שיצא ממש לא מזמן אז ההופעה הערב נתנה לו מקום של כבוד בסט ליסט והשיר "אמא", הסינגל הראשון מהאלבום החדש הוא זה שאיתו עלו מרסדס בנד לבמה והערב אנחנו בלוק "כלבי האשמורת" – חליפות שחורות, חולצות לבנות, עניבות ומשקפי שמש לסגירת המראה הסקסי, אם כבר הופעה חגיגית אז עד הסוף.
ממשיכים עם להיטים מוכרים יותר וכאלו שפחות, הקהל לא נרדם בשמירה ושר באותה התלהבות את כל השירים וכך שמענו בין היתר את "זהות", "את ואני" וכמובן את "עד מתי" ואחרים. המיקום שלנו בפיט שמתחת לבמה נתן לנו זווית מצוינת לראות את השמחה בעיניים של כל אותם המעריצים האדוקים שנדחקו להם אל גדר ההפרדה, אותו ניצוץ היה גם אצל גל תורן, וזה באמת סוד הקסם הגדול שלו, היכולת של גל להפגין את אותה התלהבות ואושר כמו גדול המעריצים שלו, השמחה עליו הייתה על אמת.
זה הזמן לחמם מנועים (אפילו שכבר מקודם נסענו בספיד) ולקרוא לאורח הראשון של הערב, רביד פלוטניק הלא הוא נצ'י נצ', רמז לבאות גל תורן עם הקריאות החוזרות – "קבלו את מלך הראפ של המזרח התיכון" ואיתן גם הרגע להפוך את הבמה למופע ראפ-רוק משתולל, מתחילים כאמור עם "מלך הראפ" של רביד ואחריו עוד להיט נוסף שלו – "שווארמה". התוספת של רביד פלוטניק על הבמה רק עשתה טוב לגל תורן שמשך את רביד אל דינמיות בימתית מסחררת, לרגע אחד כל אחד נמשך אל קצוות אחרים של הבמה ורגע לאחר מכן הם בריקוד דיסקו מאולתר, רביד זורם עם גל גם אם זה אומר לעבור לסלואו צמוד ומקאברי.
השיר השלישי של רביד עם הלהקה הוא הסינגל החדש של המרסדס – "דאווינים" וזו בהחלט נקודת שיא הערב עם השיר הקליט והמקפיץ הזה, איך יודעים ששיר יכול להיות להיט? אם בשמיעה ראשונה הוא לא יוצא לך מהראש.
אנחנו נפרדים מרביד וחוזרים אל מיטב הלהיטים, אתנחתא של ארבע שירים לפני האורח השני של הערב שכמו שגל הגדיר את המפגש הבימתי הזה כ"חלום שהתגשם", ואיך אפשר אחרת עם אגדת הרוק אינדי – רמי פורטיס, גם הוא כמו רביד מוזמן לשלושה שירים, שני הראשונים הם הצמד "את לא" ו-"תלוי על הצלב" והשלישי של מרסדס – "סופי" מאלבומם השלישי. גל תורן הוא איש של אנשים וכמו שהוא משך את רביד לדינמיות משותפת כך גם עם פורטיס, זו בשבילו הזדמנות להוציא את שיא האנרגיה על הבמה וגם להעריף לא מעט חיבוקים מלאי אהבה לאלילו על הדרך.
שליש אחרון של ההופעה, שזה אומר עוד שישה שירים אחרונים והנה ככה בהפתעה עולה רביד פלוטניק שוב לבמה לביצוע משותף של "כלב מי שלא אוהב אותך", לא ציפינו לראות אותו שוב אבל בטוח זה בא לנו טוב, עוד הזדמנות להשתוללות קטנה על הבמה, השיר הראפ-הימנוני עם מקצב החפלה קיבל הערב על הבמה גם תוספת מבורכת של גיטרות רוק אגרסיביות והקהל הגיב בהתאם עם מחיאות כפיים באוויר לאורך כל השיר.
אחרי שעתיים כמעט של הופעה אנרגטית וסוחפת הגיע הזמן להגיד להתראות, אנחנו מסיימים עם השיר "וודו" שמכיל בכמה דקות את הוורסטיליות של הלהקה עצמה שממשיכה לנוע בין הרצון לעשות רוק כבד אמריקאי לבין הים תיכונית והישראליות שלנו הפתוחה ומלאת ההומור.
לצפייה בגלריית התמונות המלאה לחצו כאן
