פסטיבל הג'אז בעיר אילת היה הפעם קטן יותר, מצומצם יותר, חם יותר! השנה תקף אותנו גל חום בדיוק בשבוע הפסטיבל הטמפרטורות הגיעו לשיאים.
העברת שדה התעופה באילת לתמנע וסגירת שדה דוב קצת דיללו את כמות הקהל שהגיע לפסטיבל הג'אז או שאולי מחירי הכרטיסים הרתיעו אותם. לא ניתן היה לרכוש כרטיס בודד להופעה אלא לרכוש כרטיס יומי או רב יומי לאולם אחד או לשניהם.
מספר האולמות צומצמו השנה משלושה לשני אולמות בלבד (בעבר היו ארבעה אולמות שפעלו במקביל). החדשות הטובות הן שההופעות תוזמנו כך שניתן היה, לראשונה, לראות מופע עד תומו מבלי להפסיד הופעה באולם מקביל.
אסון כבד נמנע כשאלי דג׳יברי, מנהלה האומנותי של פסטיבל הג'אז, התהפך עם אופניו יומיים לפני הפסטיבל. למזלו יצא ״רק״ עם כתף פרוקה כך שנאלץ להסתובב חבוש בסד ולמרבית המזל הדבר לא פגע בנגינתו.
הערב הראשון
את פסטיבל הג'אז פתחה הופעה של אבישי כהן. אבישי מהוקצע כהרגלו, הופיע הפעם בטריו שכלל את הפסנתרן המשובח אלצ׳ין שירינוב ואת המתופף נועם דוד שהפליא בתופים.
ההרכב ניגן בעיקר קטעים מאלבומו החדש של אבישי ״Arvoles" (עצים בלדינו) שיצא ביוני השנה וזה למעשה מופע ההשקה שלו. אבישי אירח את שם טוב לוי ואבי לייבוביץ שתיבלו את המופע כמו שצריך.
הופעה נוספת אליה נהר קהל רב נקראה "לא סטנדרטיים" בהפקת תומר בר מהצוללת הצהובה בירושלים שגם ניגן על פסנתר, גם הופעה זו הייתה חגיגת השקה לאלבום המסכם את מופעי הפרויקט שהוקלט בסשנים שהתקיימו במועדון צוללת צהובה בירושלים בשנים האחרונות.
הרכב הנגנים היה משובח ביותר וכלל כמה נגנים שחיים בניו יורק וכמה שחיים בארץ. תומר נוהג לשדך ג׳אז מקורי עם זמרים ישראלים ידועים והפעם בחר באלון אולרצ׳יק, יוני רכטר, שלמה גרוניך,רונה קיינן ושלומי שבן.
למרות שהנגנים היו מעולים והמבצעים שמם הולך לפניהם, לטעמי השילוב לא עבד והעיבודים היו עמוסים מידי.
הערב השני
השנה התחילו בתחרות בינלאומית על שם מייקל ברייקר הג'די שהלך לעולמו בשנת 2007. התחרות הינה פרי יוזמתם של מקורביו למען שמירת מורשתו. מתוך מאות נגנים שניגשו לתחרות ממדינות שונות, 8 הגיעו לפסטיבל ומתוכם 3 הופיעו על הבמה והתמודדו על פרסים בגובה אלפי דולרים.
בבמה השניה חוה אלברשטיין ושלומי שבן שהחלו שיתוף פעולה לפני 3 שנים. שבן ואלברשטין עברו על הרפרטואר המפואר של חווה שכולל אלבומים רבים ומגוונים וממנו דלו מספר שירים אותם שבן עיבד והשניים הגישו כמופע קברטי. חווה שרה בקולה שלא דבק בו רבב ושלומי מלווה בנגינה וירטואוזית. מופע משובח למרות רוחות המדבר שנשבו בחוזקה.
הדובדבן שבקצפת הייתה ההופעה של רון קרטר, אל פוסטר ואלי דג׳יברי. רק בשביל ההופעה הזאת היה שווה להגיע לאילת.
רון קרטר – ענק נגני הג׳אז בעולם, כשהיום כבר בן 82. התפרסם בשנות ה60 בעיקר כשניגן עם החמישייה של מיילס דויס. מאז השתתף בהקלטות מאות אם לא אלפי תקליטים והופעות רבות. הקטעים שרון כתב הפכו לסטנדרטים. אל פוסטר- מתופף אגדי שהופיע במשך כ 15 שנה עם מיילס דוויס, וכן עם הרבי הנקוק, סוני רולינס ועוד רבים אחרים. אלי דג׳יברי בן טיפוחם הגיע עם הכתף הנקועה שלו ונראה בתחילה כסובל.
דקה לאחר תחילת המופע, רוח חזקה העיפה את התופים ואת התווים ונראה היה כאילו ההופעה הולכת לכיוון לא ברור, אך לאחר מספר דקות העניינים החלו להתחמם וזו הפכה לההופעה של הפסטיבל בה״א הידיעה. רון קרטר הפליא בנגינתו וכך גם אל פוסטר. אלי דג׳יברי בשלב מסויים הוריד את הסד ונכנס לעניינים. השלושה ביצעו קטעים מגוונים חלקם מאלבומם המשותף?
הערב השלישי
היום השלישי התחיל ברגל ימין כשארבעה פסנתרנים מהמובילים בג'אז הישראלי. כל אחד בעל סגנון אחר – יונתן אבישי בעל הגישה המינימליסטית, עומרי מור המשלב בסגנונו מוזיקה אנדלוסית וצפון אפריקאית ומשלב אותן בוירטואוזיות, עומר קליין עם זיקה ים תיכונית ותום אורן בעל הטכניקה המופלאה, החלו בסולו של כל פסנתרן משם עברו לדואטים ובסוף חלקו ארבעתם שני פסנתרים. הפתעת המופע הייתה כשיוני רכטר עלה לפתע לבמה וביחד עם ארבעת הפסנתרנים ניגנו שני שירים של יוני. הקהל כולו קם על רגליו.
ומשם להופעה הגדולה מכולם – הופעתו של קני גארט הסקסופוניסט המפורסם שכבר ביקר בפסטיבל לפני 7 שנים. גארט עלה לבמה למופע קצבי סוחף בלווי ארבעה נגנים מעולים!!! גארט נחשב לאחד הסקסופוניסטים הנחשבים בג'אז המודרני. עבד עם מיילס דוויס וניגן בתזמורתו של דיוק אלינגטון. ההרכב ניגן מוזיקה שנכנסת לנשמה ועוברת משם לרגליים ואכן הקהל כולו קם והחל לרקוד בהתלהבות. אין ספק שזה היה הסיום המושלם לפסטיבל נהדר!!
מבט לאחור, סקירות מאירועי הפסטיבל בעבר…
