ב-1989 הוציא דני רובס את אלבומו השלישי "בדרך אל האושר" אשר היה נקודת הפריצה הגדולה שלו ונחשב לאלבום המצליח ביותר של רובס, לכבוד אירוע זה התכנסנו באמפי שוני להופעה להקה בליווי רביעיית כלי מיתר הפותחת את סיבוב הופעות הקיץ החדש של דני רובס "בדרך אל האושר… שלושים שנה אחרי".
סוף שנות השמונים, אנחנו עדיין נאיביים כאן בארץ, בלי קשרים גלובליים, ערוץ אחד בטלוויזיה וכמה ערוצי רדיו, עוד לא המציאו את האינטרנט ואנחנו כולנו יותר מאוחדים, אם משהו נתפס באוזן זה תפס את כולם וכך גם היה עם דני רובס והאלבום "בדרך אל האושר", כולנו שמענו את האלבום ובעיקר את השיר "איך הוא שר" שהיה להיט היסטרי וגרר אחריו את הדיון אם השיר נכתב על זוהר ארגוב או לא, גם שלושים שנה אחר כך אין לזה תשובה חד משמעית.
הרגע בעבר שאצלי נשאר משמעותי מהאלבום הוא דווקא כמה שנים אחר כך, 1994 בהופעה של סטינג באמפי פארק ראשון לציון, בתקופה קדם גולדן עם כרטיס לכל הפארק… רק תבחר, הגענו מוקדם לתפוס מקום ליד הבמה, הופעת החימום כבר החלה והאומן שנבחר לפתוח את סטינג היה דני רובס, בניגוד למופע רווי הנגנים של סטינג, רובס עלה לבמה מלווה רק בגיטרה אקוסטית, כשהגיע תורו של השיר "מן החשיכה" גם הגיטרה הפסיקה לנגן והמילים המצמררות עם קולו הדומיננטי של דני רובס כיסו את כל רחבי הפארק.
שלושים שנים קדימה ואנחנו במופע שקיעה באמפי שוני, יום שישי אווירתי באמצע הקיץ אבל כמו תמיד עם בריזה טבעית קרירה של המקום, ההופעה כבר מזמן סולד אאוט ופקק של סקרנים ליד נתניה נתן לנו עוד ארבעים דקות בהגעה, שתי נקניקיות ומרגריטות שנבלעו במהירות שיא, עשן על הבמה, אנחנו מתחילים.
"בדרך אל האושר", שיר הנושא וגם זה שפותח את האלבום ואת ההופעה הערב, אחד השירים המוצלחים מהאלבום תפס אותנו עדיין מתמקמים על הכיסאות, אבל לא נורא, הגרון כבר נקי וכל הקהל איתנו בשירה "ובחלון, כמעט עולה הבוקר, כל כך הרבה בדידות יש בעולם וביניהם רק התקווה תעיר אותם בחושך הם לא יודעים, הם לא ידעו אף פעם אם השער נפתח בדרך אל האושר".
השיר הבא אחריו הוא אהבה אישית שלי, "הכי קרוב שאתה מגיע", השיר שפותח את האלבום הראשון של דני רובס "מסגרות", זו פעם ראשונה שיצא לי לשמוע את השיר הזה בהופעה ומבחינתי שיא הערב כבר כאן, אחריו מאותו אלבום מופלא השיר הקלאסי "אני בא הביתה מהלילה", לא משנה כמה פעמים אשמע אותו ובאיזו סיטואציה תמיד אגלוש לאותו זיכרון נעורים ראשוני עם אלבום האוסף "קצת אחר" וכל חוויות התיכון שליוו את אותה קלטת שחוקה.
אבל אנחנו התכנסו בשביל לציין שלושים שנה לאלבום "בדרך אל האושר" ועל כן זו תהיה הזדמנות נפלאה לשמוע את שירי האלבום במלואו, כאלו שכמו "הכי קרוב שאתה מגיע", ספק אם נוגנו בשנים האחרונות. "סיאנס", "גן המשחקים", "משהו מקלקל לי הכל" ו"הם לא ילמדו אף פעם" הנשכח וכמובן "מן החשיכה" שכמו פעם לפני 25 שנים באמפי פארק בוצע ללא להקה, כמו אז שומר דני רובס על אותן איכויות קוליות נדירות.
ההופעה הנוסטלגית הזאת הייתה גם מקום נהדר לעוד כמה שירי אייטיז לפרוץ החוצה, "נוסעת בעקבות האהבה" שכתב דני רובס לורדינה כהן, "אחת מהבוהמה", עוד פנינה נשכחת שנכתבה לאריק סיני וגם הדואט "מכתב קטן" שבוצע במקור עם אופירה יוספי והיום עם זמרת הליווי של דני רובס – אליאל תמיר, אשתו של רובס שגם כתבה את המילים לאחד הלהיטים האחרונים של רובס "משהו חדש מתחיל".
ואם כבר הרפרטואר, יש עוד לא מעט שירים בקנה ואנחנו נקבל את כולם, "פנים ושמות", "רכבות 68-80-88", "גרעינים" הפופי, "לא נרדמת תל אביב" שהוציא את הקהל מהכיסאות אל קדמת הבמה, "אני לא מפסיק להתרגש ממך" שכתב רובס כשיר נישואין לאליאל והפך גם לאחד האהובים ביותר שלו וגם רגעים מרגשים כמו השיר "מוקפת באור" שכתב רובס לזכר אמו שנפתרה לפני מספר שנים.
שעתיים פלוס, שיחקנו על כל המיתרים הרגשיים שלנו, היינו שם כולנו, כל אלו שדני מלווה אותם כבר הרבה שנים באותם שירים מלאי רגש וכנות שלא פעם היו תחליף בשבילנו לתחושות שלא יכלנו לבטא במילים ואם כל זה לא היה מספיק את רגע המרגש ביותר שמר דני רובס לסיום ההופעה כשאת השיר "מחר הוא יחזור" ביצע רובס ללא להקה, ללא גיטרה וללא כל מערכת הגברה באיכות ווקלית כזאת שהרעידה את קירות האבן, אמפי שוני מעולם לא הרגיש כל כך אינטימי.
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה
קטעי וידאו מהמופע
