טלפון שקיבלתי אחר הצהריים, יש הופעה של Tess Parks הערב בבארבי, "אתה מכיר? רוצה ללכת?", אז זהו שלא ממש הכרתי, מודה שבשנים האחרונות אני קצת חורק בכל מה שקשור לאומנים בינלאומיים אבל חייבים לבדוק ביוטיוב מי היא, בכל זאת הבחורה מגיעה כל הדרך מלונדון אל הבארבי שלנו, בטוח שווה שמיעה, עשר דקות אחר כך כבר שלחתי הודעה חזרה "תרשום אותנו בכניסה".
נעוריי היו בדיוק באמצע שנות ה-90, השנים הטובות שלי ושל המוזיקה העולמית, פריחת הרוק האלטרנטיבי והגראנג' בפרט עם להקות כמו Alice in Chains, Soundgarden, Nirvanna, Pearl Jam ורבות אחרות, אהבנו את הסאונד המלוכלך הזה של הגיטרות, זה התאים לנו בול עם החולצות המשובצות שחזרו לאופנה והג'ינסים עם החורים במידה הנכונה ואולי זו גם הפעם הראשונה שהרגשנו שארה"ב עלתה על אנגליה בקביעת טון הרוק לעולם.
השנים חלפו, הנעורים איתם, הגראנג' שרד עוד כמה שנים אבל כבר לא סחף את העולם, תנועת הרוק יצאה מהמיינסטרים אל הסצנות האלטרנטיביות והלופים האלקטרוניים נהיו יותר ויותר דומיננטים, 2019 הגראנג' נשאר במיתוס, במקומו יש כבר ז'אנרים חדשים-ישנים כמו ה- Nu-Rock וה- Neo-Psychedelica, שניהם כמו הג'ראנג' מעלים על נס את הרוק המלוכלך לדור חדש של אוזניים הצמאות לרוק רועש ולא מסונתז.
בנקודה הזאת אנחנו מוצאים את Tess Parks, קנדית במקור שאת שנות העשייה המוזיקלית שלה העבירה בעיקר בלונדון, אלבום בכורה מ-2013 בשם “Blood Hot”, ושנתיים אחר כך אלבום בשם "I declare nothing" בשיתוף פעולה מצויין עםAnton Newcombe המנהיג של להקת הרוק-פסיכדליקה הותיקה " The Brian Jonestown Massacre" ואחריו עוד מיני אלבום "Right On" והנה אנחנו ב-2019, סיבוב הופעות אירופאי עם ישראל בתוך הרשימה.
דיברתי פה מקודם על רוק, מטל, גראנג' ורעש, אז במקרה של Tess Parks ההגדרה של רוק כבד לא בדיוק יושבת עליה, נכון יש הרבה חיספוס במוזיקה והגיטרות בהחלט דומניטיות אבל המקצבים הרבה יותר איטיים, זו גם לא ממש בלדת רוק כי אין פה שום סאונד של פריטה על גיטרה אקוסטית ובטוח לא שירי אהבה, אצל טס זה נשמע אפלולי יותר, מונוטוני במכוון ומטריד, מוזיקה שמעוררת בך אי שקט אבל גם מהפנטת אותך בצלילים הראשונים ונכון אלו שציינו כבר שיש דמיון ל-Mazzy Star, אותה להקת ניאו-פסיכדליקה שהביאה לנו באמצע שנות ה-90 את הסינגל המאוד מאוד מוצלח Fade into you.
ואנחנו מתמקמים לנו בתל אביב, בארבי בשלישי, חצי שעה לפני שמתחילים אנחנו עם מופע פותח של הילה רוח – הבחירה המדויקת, מלכת האלטרנטיב הישראלי שכבר הספיקה להוציא שלושה אלבומים, האחרון שבהם "מוסיקה לפרסומות" יצא לפני כחודש וב-23.7 היא תשיק אותו על אותה בימת הבארבי בהופעה חגיגית שלא כדאי לפספס. חצי שעה של רוק כאסחיסתי שהשאיר המון טעם של עוד והילה והלהקה מפנים את הבמה למופע המרכזי של הערב – Tess Parks
אורות אדומים שוטפים את הבמה שמתחילה לאט לאט להתכסות בעשן, Tess Parks וארבעת חבריה להרכב עולים לבמה, השיר שנבחר לפתוח את הערב "Talking about the weather" הוא אחד מהסינגלים שיצאו משיתוף הפעולה עם Anton Newcombe, טס מחזיקה בידה זר ורדים גדול אותו הוא מפוררת עלה עלה תוך כדי שירה, גיטרות מנסרות דרמטיות אפלולית ואנחנו כבר עם השיר השני – Cocaine Cat, גם הוא מאותו שיתוף הפעולה, גם הוא אפלולי כמו קודמו "You can have my piggy bank when I die, For You"
האורות האדומים שפתחו את ההופעה המשיכו איתנו גם בשירים הבאים וכך גם הסטייל המוזיקלי, יש משהו מאוד ממכר במוזיקה של Tess Parks, כישוף וודו שמושך אותנו פנימה, אבל לאחר כמה שירים קדימה מצאנו שאותו דבר שגרם לנו להמשך פנימה גם הוציא אותנו החוצה – המונוטוניות האדומה, נכון שבהתחלה נסחפנו אבל רמת הקשב שלנו ירדה אחרי שהבנו שכל ההופעה תשמע פחות או יותר כמו השיר הראשון והאורות לא ממש הולכים להשתנות.
שבעים דקות של מוזיקה אפלולית, בין לבין מספר דברי קישור, מילים קצרות בעברית שנלמדו בדרך מנמל התעופה וגם כמה הערות על החום הדביק (חכי Tess, תבואי אלינו ביולי-אוגוסט ואז תביני מה זה חום) וגם כמה טקסים חינניים מצידה של Tess כמו חלוקת המים לחברי הלהקה ופיזור עלי הפרחים בסטייל דרמתי מכושף. רגעי שיא נרשמו באוזניי דווקא מכיוון המתופף של Tess שבמספר הזדמנויות פתח בסולואיים של תיפוף מרשימים. ופה גם הורגש ההבדל בין שירי האולפן לביצועם על הבמה עצמה.
לחצו לצפייה באלבום המלא של טס פארקס בתל אביב
