הערב חזרתי לאחור בזמן, לימים וזמנים בהם לא ממש "הרמתי" לתחרות האירוויזיון, ישבתי בדריכות, צפיתי, האזנתי, פיהקתי, התעצבנתי, התבעסתי, זה הטופ שבטופ בתחום הפופ ששמונה עשר המדינות שהתחרו הערב הצליחו לשלוח לתל אביב?
אין ספק שהתפאורה, האורות וכל הפירוטכניקה היו מוצלחות ועמדו מעל הסטנדרט, אולם כל זאת לא הצליח אל מול ליריקות משעממות, רעיונות שהיו טובים בשנות התשעים, סטייל MTV, לא ראיתי אף ביצוע שיעמוד בסטנדרטים שנטע ברזילי הציבה אשתקד, שום קריצה רבת משמעות למה שבאמת מתקיים בעולם המוזיקה הפופולרית בת זמננו, אפילו לא טוויסט קטנטן של לטינו מרקיד, כלום, לא קלטתי את האקס פאקטור באף שיר הערב, מצ'עמם לי!!!
לפחות הקליפ של קותימן היה סוג של קרן אור בשידור חוזר הערב כשהוא בעיקרון מבוסס על חומרים שכבר שודרו ביוטיוב ובעולם, אבל קותי הוא גאון. שלא לדבר על ההתרגשות והסטנדינג אוביישן שקיבלו חברי להקת שלוה שהיו מוצלחים ומרגשים.
אבל מי אני ומה אני… אלו עשרת המדינות שהצליחו להעפיל לשלב הגמר, במוצאי שבת הן, יחד עם עשר המדינות שצלחו את השלב המקדים ביום שלישי, ינסו להתמודד מול קובי מרימי שאני כבר חוזה לו הגעה לעשירייה הראשונה במינימום – מקדוניה הצפונית, הולנד, אלבניה, שוודיה, רוסיה, אזרבייג'ן, דנמרק, נורווגיה, שווייץ, מלטה.
