חברי להקת התקווה 6 מבקשים לשחרר שירים חדשים בדרך לאלבום הבא, אז סוגרים על מופע בהאנגר 11 ומזמינים את כל קהל המעריצים לשמוע ולהנות, תומר וניקה הגיעו מטעם הבלוג כדי להביא את המראות הקולות והדיווחים.
זה מתחיל כשעה לפני המופע וכששתי נשים בסביבות גיל השלושים ניגשות אל המאבטחים החוצצים בין הקהל לחדר האומנים, הן לא רוצות להיכנס רק להעביר את המתנה שהכינו ללהקה, קצת סבלנות והתמדה והחבילה מגיעה ליעדה.
יש משהו עם התקווה 6, לא סתם המופע אתמול בהאנגר 11 הוכרז כסולד-אאוט, הופעה לכאורה סטנדרטית, לא מיני פסטיבל או אומנים מתארחים, רק התקווה 6 עם הופעת טרום בכורה, חומרים חדשים לצד ותיקים, בלי פרסומים, הופעת מעריצים, מי שידע ידע והקופות נסגרו במהרה.
האחים עומרי ושירי גליקמן שכתובת מגוריהם הפרטית יותר מפורסמת מזאת של ראש הממשלה הקימו את התקווה 6 עם עמית שגיא, ברק הנר, אילן אדירי ומיכאל אבגיל לפני כ-15 שנים, 2004 ליתר דיוק, סינגל ראשון אחרי שלוש שנים שנהיה להיט ברגע – "אם אפגוש את אלוהים" וזה לא פשוט בכלל לשיר רגאיי ועוד בעברית. 2007 זו גם השנה של אלבום הבכורה, 11 שנים אחר כך והתקווה 6 כבר עם שישה אלבומים, מגובים בהופעות נון-סטופ ולא מעט להיטים שכל הישראלים מכירים.
תחילת 2019, שנה של התחדשות ואין כמו הופעת טרום בכורה בפתיחתה של השנה כדי לבדוק חומרים חדשים ביחד עם הקהל הנאמן, הזדמנות לשמוע מה שכנראה יתגבש לאלבום שביעי, הרבה מידע לא הופץ בעמוד האירוע בפייסבוק, מספר אזכורים לכמה להיטים שבטוח ינוגנו אבל מה עוד? הפלייליסט להערב נשמר בסוד.
עשר ועשרה, זמן לכבות את האורות, להזמין את כולם פנימה, הקהל הכי מגוון שיש, מטף ועד זקן, ילדים לצד נערות, חיילים בחופש"ש לצד בני העשרימים, דור ה-X, דור ה-Y, הפלורנטינים ואלו מהצפון הישן, משפחות וכאלו שעדיין יוצאים ביחד, כולם כבר שם סולד אאוט כבר מזמן.
עשר דקות של חושך יחסי, כולם כבר מצטופפים לצד הבמה לצלילים של רגאיי עמומים, מסך ראשון במרכז נדלק, לוגו התקווה 6 עם ספירה לאחור, הטלפונים נשלפים, ההופעה מתחילה.
"יום יפה?" פתח את ההופעה, הסינגל האחרון שיצא ממש לפני חודשיים, יש מעריצים בקהל? ברור! כולם כבר שרים עם עמרי את המילים, אחריו "הכל עוד לפני" שיר הנושא מהאלבום האחרון ואנחנו מוכנים לתנועה ושכבר מגיע הקאבר לאריק לביא "אני אשיר לך שיר" כל ההאנגר בשמחה עילאית, איזה שיר מקפיץ ובטח שכולנו מכירים את המילים, גם החברים שלנו שהסתפחו להופעה.
דברי קישור, קצת סיפורים, מקום שמור לנוסטלגיה, קצת מידע על הקרב ובא וגם כמה שירים שאף פעם לא שמענו, הרי בשביל זה באנו, והנה מגיעים לרגעים האקוסטיים, מתחילים עם "כל יום מחדש", עמית שגיא על הגיטרה האקוסטית כמו שהשיר נכתב במקורו ואחריו "בעולם שלה", שהזיל שם הרבה דמעות, שני רגעים מרגשים ששזורים להם יחדיו, כולם כבר נמסים.
פנייה חדה ואנחנו כבר עם ה-להיט הראשון – "אם אפגוש את אלוהים" מסיבת הרגאי של חמישי בערב, מישהו כבר הדליק שם בקהל סיגריה לאות הזדהות עם אחינו הקריביים, ועוד שיר דנדשי כזה אחריו ועוד כמה להיטים והנה עוד בלדה מרגשת, "אלוהים שים עין עלינו" שבוצע במקור עם מוש בן ארי וזו גם ההזדמנות של עמרי לרדת מהבמה אל כיוון הקהל, רק מה הבמה של ההאנגר קצת גבוהה, מזל שבור הצלמים מלא, מזל שניקה הייתה סנטימטרים לידו, תופסת את השוט המושלם, 10 שניות של פוקוס, כמה קליקים של מצלמה וניקה מתפנה לעזור לעמרי להגיע לקהל ששולף את הטלפונים וגם כמה מכתבים שנכתבו במיוחד.
מסיימים את הערב כמעט, שיר אחרון "הכי ישראלי" לפני הירידה להדרנים המצופים, שלושה במספר שהאחרון ביניהם "קופנגן" שהוקלט בזמנו עם אינפקטד מאשרום היה המקום להיפרד באושר ושמחה מאתנו, שעתיים שעברו בדקה, חזרנו מבסוטים, מתי הפעם הבאה?
וידאו
