בתאריך 6 בפברואר 1945 נולד נסטה רוברט מארלי או כפי שכל העולם הכירו בשם בוב מארלי, למרות שגופו הפיזי כבר לא עימנו, קיימות כל הסיבות בעולם להמשיך ולחגוג את יום הולדתו מידי שנה, בשבוע החולף צוין יום הולדתו ה- 74, על כן שי שיר וטלי ספיר הגיעו במוצאי שבת להאנגר 11 בנמל תל אביב כדי ליטול חלק בחגיגה ולדווח עם מילים, מראות וקולות.
להערכתי, לכל אדם, מתישהו בחייו יש "תקופת בוב מארלי". עבורי הוא מסמל את התקופה הכי טובה בחיי, את הטיול שאחרי הצבא, שבו פס הקול החיובי ושוחר השלום, ליווה אותי בסטייט אוף מיינד הכי רגוע ונטול דאגות בחיי. בלי קשר, רגאיי הוא ז'אנר אהוב ובוב הוא המלך הבלתי מעורער שלו.
האדם שרד קרבות יריות, חיים לא פשוטים בג'מאיקה ובסוף, מה שהרג אותו היא המחלה הארורה שלא פוסחת על אף בית. לו היה חי היום, היה חוגג את יום הולדתו ה-74 וזוהי השנה ה-14 בה נערכים פסטיבלים וחגיגות חובקי עולם ביום הולדתו ולזכרו. והשנה, הפסטיבל מרגש במיוחד, שכן הוא נחגג במקביל לתל אביב, גם בעזה.
אמש פקדו את ההאנגר כ-20 אומנים מז'אנרים שונים בשביל לחלוק כבוד למלך הרגאיי ביחד עם להקת בוב מארלי ישראל. רשימת האומנים המלאה נשמרה בסוד עד ליום המופע וכללה את גדי, גיא מזיג, עדי אולמנסקי, פול טראנק, חנן בן ארי –בביצוע על גבול הרוק אבל עם המון נשמה ל Survival, בנייה ברבי, ג'יין בורדו-שביצעו את Don't Worry עם היוקללי, והפכו את הביצוע לשלהם, גל דה פז, אקסום-יש להם את האנרגיות, הגרוב ובחירת שיר נכונה שתמיד מרים למסיבה-Soul shake down Party והם הפכו את השיר לחפלת ראפ ים תיכוני ונראה שגם אם ישירו את "פרח" של יהודה פוליקר הם יצליחו להרים את הקהל, אקו, התקווה 6, אליעד נחום שהחזיק את הבמה עם גרסת נשמה ל-Shot the sheriff, מוקי בגרסה כמעט רוקיסטית ל-Buffalo soldier, טונה-שעשה מאש-אפ של "יא 2" עם Soul Rebel, סילברדון, אברהם טל, נצ'י נצ' סיים את הסידרה עם מאש-אפ מושלם של Iron Lion Zion ו-איידישע ראסטה מאן. גם אודליה ושירה חן, זמרות הליווי של הלהקה, זכו לסולו כל אחת מהן.
אבל הדובדבן של הקצפת היה, ללא ספק, האורח הג'מאיקני אנטוני בי. די.ג'י ג'מאיקאני שבילדותו העריץ את מארלי ואף הצטרף לתנועת הראסטפארים, למרות התנגדות משפחתו. כבר בעלייתו לבמה, ניתן היה להבחין שמדובר בדמות צבעונית ביותר, על גבול הקומית. תנועות הגוף המוגזמות שלו בשילוב האיכויות הג'מאייקניות שבקולו, הופכות אותו למהפנט, עד כדי כך שלא הפסקתי לצלם אותו, הוא פשוט סיפק כל כך הרבה שוטים והוא נמצא בכל מקום על הבמה. הוא עלה עם כאפיה שרכש בירושלים והתרגש כשגילה שהיא שיכת לפלסטין. הוא ביצע 3 שירים- World of Reggae' Police ו-Could you be loved והטיף לשלום ואהבה.
לשיר המסיים את המופע, נוצקה השנה משמעות חדשה. אפילו שהגזרה מתוחה וששבב של שלום לא נראה באופק, קרן של תקווה לשלום נוצצת בדמות הפקת קליפ בהשתתפות חסידי ברסלב, פליטים מסודן ואריתראה, תלמידים מישראל, עזה ועיראק, לשיר One Love, שאיך לא, זהו גם שיר הנושא של המופע. לפני ביצועו הקלאימאקסי של המופע, בו עלו כל האומנים יחד עם אנטוני בי לביצוע One Love, הוקרן על המסך וידאו שצולם בקרב נוער ואוהדי בוב מארלי בעזה, ובו ברכות ליום הולדתו, למען ילדי האלוהים ולמען החופש, השלום והאהבה.
וידאו
