לפני כארבעה חודשים השיקה עדי אולמנסקי את אלבום הבכורה שלה – Bad Intentions, השקתו לוותה באירוע תל אביבי-סטייל על גג ביתה של עדי וכבר סוקר על ידי באתר זה, עדי אולמנסקי שפועלת בתעשייה כעשור הספיקה להוציא לא מעט סינגלים ומיני אלבומים, כולם בשפה האנגלית עם הכוונה ברורה לשוק הבינלאומי, שלושת הסינגלים האחרונים גם שודרו תכופות ברדיו בישראל – Carribish, Bombs Away והלהיט Snow.
כאמור, סוף 2018 סוף סוף הגיע זמנו של האלבום, עידן שבו אלבום הוא יותר אוסף של קישורים ביוטיוב וחבריו, מה שאוטומטית מוריד את מספר האומנים המוצאים אלבומים פיזיים, עדי אולמנסקי כמו רבים אחרים פעלה בעשור האחרון בעיקר בעולם הדיגיטל והרשתות החברתיות, שם גם נרקמו שיתופי הפעולה הגדולים שלה עם אומנים ברחבי העולם ושם זה גם היה המקום שדרכו היא זכתה להכרה בינלאומית.
לפני כשנתיים עדי חזרה לארץ, לא שהיא ממש עזבה (חוץ מההופעות הרבות שלה בחו"ל), אבל כעת החליטה להתמקד בקהל הישראלי, הפיוז שהתחיל את הכל היה הסינגל Snow וגלגל"צ שהשמיעו אותו תכופות, משם עוד שני סינגלים, האלבום Bad Intention והנה, הגענו לפברואר – הופעת הבכורה המיוחלת.
את עדי אולמנסקי יצא לי לראות בלא מעט הופעות בשנים האחרונות, אבל מכולם הבארבי תמיד היה הבית הטבעי שלה, הבירה המוזיקלית של הרוק הישראלי, הקהל התל אביבי ואלו שמגיעים מרחוק, כולם יודעים שההופעות של עדי בבארבי הן החגיגיות ביותר.
ואכן, כבר בכניסה לאולם הרגשנו שמשהו שונה, כיאה לסצנת ההיפ הופ, עדי בדרך כלל עולה על הבמה כמעט לבדה, מלווה ב-DJ ומכשיר אבלטון, הפעם הבמה כבר סודרה שונה, תופים משמאל, גיטרות מימין ותוספת של Catwalk ייצוגית ממרכז הבמה (בכל זאת בארבי, הרבה מקום לתוספות במה אין שם).
אחרי מיקס מיטב הסינגלים של עדי מסודרים על רצף הזמן עולה עדי אולמנסקי לבמה מלווה בהרכב משולש – הדר לוי (פלד) על הגיטרות, זהר ברזילי (כן, אח של…) על התופים ושיר רוזנטל בעמדת ה-DJ המסורתית, פותחים ב-Hate Myself for Hating myself, קטע טריפ הופ מצוין שגם פותח את האלבום Bad Intention חימום לעתיד לבוא, שיר 2 – Snow, נכנס ה-להיט, רק הפעם כבר בביצוע לייב, עוצמתי יותר מהרגיל, בכל זאת יש תופים וגיטרות, כבר לא מסתמכים רק על האבלטון והפלייבק של המוזיקה. אחריו, לא נופל מקודמו – Carribish, גם שני הלהיטים האלו שובצו בתוך האלבום החדש, ממשיכים קדימה בשילוב של חדשים לצד ותיקים, יאמר לזכותה של עדי שכל הופעה שונה מקודמתה, עם לא מעט סינגלים ברפרטואר היא בוחרת לכל הופעה סט ליסט חדש.
וכך במחצית ההופעה הלהקה יורדת, זה בדיוק הזמן לכמה שירים במצב רוב יותר בלדתי, רק כמובן בלי הגיטרה האקוסטית. Sex on My Mind, Chinatown והסינגל המעולה Was it you? מ-2014, אחד האהובים עלי. ועוד קצת קדימה והנה גם הסינגל החדש ולא זה לא שיר מהאלבום, "רוצה שתגיד לי" – השיר הראשון מתוך פרויקט משותף של עדי אולמנסקי עם עטר מיינר וגם השיר הראשון שלה בעברית, אבל ככה זה עם עדי, תמיד בעשיה, הרי רק היא יכולה לעשות מופע השקה לאלבום וכבר לשבץ בו שיר מהפרויקט הבא (אגב, עטר מיינר, חסרת לנו אתמול).
אז לא קיבלנו את עטר מיינר, אבל ישר אחרי "רוצה שתגיד לי" קיבלנו את האורח הראשון של הערב, אף אחד לא ממש יודע מי יעלה כי הפעם עדי שמרה את זהותם של האורחים בסוד, עכשיו אפשר כבר לגלות – אברהם טל, אולי פחות סוד למי שקצת עוקב אחרי עדי ברשתות, כבר תקופה די ארוכה שהשניים מבלים שעות באולפן, מה הולך לצאת מזה? בבקשה לא פרויקט גנוז.
שיר אחד, אורות, דואט משותף שנשמע מבטיח ואברהם כבר יורד מהבמה (מהר מדי, רק שיר אחד?). אנחנו ממשיכים קדימה עם עוד שירים מהאלבום ועוד כמה להיטים ותיקים ואז פלד, כן פלד, האס של ההיפ הופ הישראלי. את פלד יצא לנו כבר לראות כאורחה של עדי לפני כשנה באותה במה, הפעם עלה כמו אברהם טל לשיר אחד, רק באופן תמוה הוא ביצע אותו בסולו, חבל, היינו שמחים לעוד איזה דואט פלד-עדי כזה כמו לפני שנה.
הגענו לשליש האחרון של ההופעה, פלד ירד מהבמה, עדי חזרה ואנחנו עם Diggin, עכשיו זה גם הזמן ששיר רוזנטל נטשה את עמדת ה-DJ האחורית ועם מקרופון אלחוטי הצטרפה כקולות רקע לעדי בקידמת הבמה. בהחלט זה היה התוספת האידאלית של הערב, שעדי כבר לא לבד פתאום יש דינמיקה זוגית בשיר, יש יותר אינטראקציה עם הקהל וזה שגם זהר לוי ירד מעמדת הגיטרה שלו והצטרף לעדי ושיר בקדמת הבמה בכלל כבר נהיה שמח, אה.. שכחתי להזכיר את ה-catwalk, אותו ריבוע קסום עשה פלאים לאורך כל ההופעה ובעיקר הודגשה חשיבותו שהשלישייה הסתובבה על הבמה.
זהו, הגענו לסוף, שעה וחצי במתכון הרגיל, מסיימים עם Bad Intention, השיר הנושא את שם האלבום וגם הקטע היחידי בו שנשמע יותר רוק מפופ-אלקטרו, אולי (בטוח) בגלל הדומיננטיות של הגיטרה החשמלית והדיסטורשנים, הנה זהר לוי בדיוק פה בשביל זה, חמש דקות אחרונות של השתוללות ועדי יורדת מהבמה לצלילי הגיטרה האחרונים, הדרן, כבר נאמר, לא יהיה, אבל במקומו קיבלנו מפגש אישי שלנו עם עדי מחוץ לאולם.
