חברי להקת הג'ירפות מארחים את חברי להקת הבלקן ביט בוקס בהופעה מיוחדת בזאפה אמפי שוני, ערב שישי 19.10.18. שי שיר וטלי ספיר הצפינו עד בנימינה ומביאים את החוויה והצלילים.
"מי שלא חולם, כועס" כבר מושמע תדיר במערכת שבסלון ביתנו. למעשה, יום אחרי שיצא, כבר נרכש (באופן חוקי) לצד יתר האלבומים של הג'ירפות. אפילו את אחד מימי ההולדת שלי, חגגתי בהופעה של הג'ירפות. והבלקן ביט בוקס, ובכן, זוהי אהבה רבת שנים. ניתן לספור על יד אחת את מספר ההופעות שלהם בארץ בהן לא נוכחנו. הם ברירת המחדל במערכת, האוטומט שלנו, הבית. כך שברור היה שהערב הזה יהיה מיוחד. ולאו דווקא בגלל אהבתנו הסובייקטיבית לשני אלה, בעיקר כי אנו מכירים היטב את פועלם ויודעים למה הם מסוגלים. מכל עבר, כבר בדרך מהחניה, ברור היה שהמופע סולד אווט וצוות המקום נערך לכמות אנשים שלא נראית כל יום בשוני. ובצדק. שתי הלהקות הענקיות האלה, מביאות ערך מוסף לבמה. גלעד כהנא את ההומור הבועט שלו. ההופעות של הג'ירפות לא נופלות ממופעי הסטנד אפ של גדולי הקומיקאים בארץ. והבלקן? הם מביאים אנרגיה וקצב שאין שניים להם פה וכל הופעה היא מסיבה שלא הייתה מביישת ליין מסיבות באומן 17.
את הבמה עיטרו שני כדורי ענק, עליהם הוקרנו זוג עיניים המתבוננות על הקהל ההולך וממלא את האמפי במהירות ועד אפס מקום. גלעד כהנא עולה עם משקפי השמש האיקונים שלו וגבס על היד שבזכות הכריזמה המתפרצת, כמעט ואינו מורגש. את שתי העיניים שצפו בקהל ההולך ומתהווה, מחליף וידאו ארט ואווירה מחושמלת. הוא פותח במונולוג על ה"משפחה" שהזמין לשישי ומודה ומופתע על המקום המלא.
הפלייליסט קצר באופן יחסי, אך זאת מכיוון שהופעתו של כהנא מקבלת את ערכה המוסף ע"י הקטעים שבין השירים. כסיפורים קצרים מלאי הומור שמקורם, אני מניחה, מעולמו וחייו האישיים, אך מקבלים תפנית דמיונית, אך הגיונית, בעלילה. גם להערות הקהל הוא מגיב, עונה לקהל תשובות מנומקות לשאלות אבסורדיות. כהנא מציג את אישיותו בפשטות גאונית. פורש את חולשותיו בצורה כל כך דוגרית, על השולחן ובפנים, מבלי להסתתר מאחורי מסיכת ה"הכל בסדר". באופן כזה שגורם למכלול רבביו להראות אטרקטיביים.
ב"אין בעצם זמן" כהנא מנגן בפעמון ובתוף מרים ביד אחת בגלל ידו השבורה מתאונה מסתורית. הוא מדבר על התאונה, אומר שעוד לא השלים עם ידו השבורה, שהיה רוצה לחזור בזמן ולמנוע אותה ולכן הגבס עוד לבן וריק מכיתובים. ורק הערב, למעשה לראשנה, השלים עם מצבו החדש, הפסיק לנסות לחזור לאחור לנקודת האל-חזור ויורד אל הקהל בשורה הראשונה טושים שיחתמו לו על הגבס הלבן. תוך שניות, הגבס מתמלא בכיתובים באדיבות הקהל.
הבלקן ביט בוקס מגיעים מתוך הקהל בתהלוכה ומצטרפים לבמה ל"לא הייתה נחיתה על הירח" ומביאים את הז'ה נה סה קוואה הזה שלהם. הם בצעו גם את "פחימה" של הבלקן שהתמזג לתוך "יש לו בחורות כמו מים" של הג'ירפות והעיפו את הקהל. ב- Part of the glory"" כבר לא נשאר אדם אחד עומד בכל רחבי האמפי. כולל המאבטחים.
הבלקן ביט בוקס יורדים, הג'ירפות מבצעים את שיר הנושא מהתקליט "מי שלא חולם, כועס" לכהנא יש את היכולת לגרום גם להקראת הקרדיטים והתודות שבאו לאחר מכן, להיות מצחיקה. מסיימים עם "וואו" השיר שאולי הכי מזוהה עם הג'ירפות. הוא מודה ל"משפחה" מתחילת הערב שהגיעה. בהדרן הם נפרדים עם "רמי" וכהנא חותם את ההופעה "כל אחד ואחד הוא משפחה ואני אזכור את כל מי שהיה". Mic Drop.
