ירמי קפלן חוגג חצי יובל ל"ירמי קפלן והפרחים" ומארח את מוניקה סקס, תערובת אסקוט, ערן צור. מוצ"ש 8.09.2018 אמפי שוני. שי שיר וטלי ספיר הגיעו לבנימינה כדי להביא את החוויה והצלילים. אבי נישניבר – תמונות.
הקדמת הבלוג – האמת, זו הייתה אמורה להיות ההופעה שלי, התיק עם כל הציוד היה כבר ארוז יום קודם לכן, התיאומים כבר נעשו, אלא מה, איזה חיידק או וירוס סוררים השתלטו על הגוף וצחקו לי בפנים, חוצפה שכזו, בשבת בבוקר מגיעה ההודעה של שי שהם פנויים ומחפשים אירוע השווה סיקור, ממש בדקה התשעים לפני שאני מתנצל בפני ליטל, חגית וירון ומבטל את הסיקור אנחנו מתחלפים במשימות, שי וטלי יוצאים צפונה לבנימינה, כאן מתקוונים לאפליקציה של רשת זאפה לצפות בשידור החי (ליודעי דבר…) על כוס יין אדום סגולה אנטי בקטריאלית ודוחת תחלואים וכמה סלייסים של פיצה קלאסית, תודה לצוות השידור החי של רשת זאפה שהביא את המופע האדיר הזה אל סלון ביתי, תודה לסמסונג וJBL על הטכנולוגיה, תודה לבזק על רוחב הפס, זה עשה לנו טוב בבית, את החוויה מהשטח מביאים שי וטלי. אבי נישניבר מצרף את התמונות. כך סוגרים שנה.
מליל אהבה בצמח של שנת 98 אני זוכרת רק את ההופעה של ירמי קפלן. תמיד אהבתי את השירים שלו אבל אף פעם לא הייתי איזו מעריצה היסטרית ולמרות שהיו שם עוד גדולים אחרים, ההופעה של ירמי נצרבה חזק בזיכרון. אני זוכרת את עצמי מתאהבת בו שם, על שפת הכינרת. שנים לא רבות לאחר מכן, באחד מימי הסטודנטים באיזושהי אוניברסיטה (לך תזכור איפה ומתי), ראיתי אותו מופיע שוב, הוא שר אז את "קולה וברה" ואני, רק קיוויתי שיבוא יום וגם עלי ייכתב שיר כזה וגם בהזדמנות ההיא מצאתי את עצמי אומרת "הבן אדם יודע להופיע!".
אמש בשוני, במופע סולד אאוט ומפוצץ עד אפס מקום, המשודר בגל"צ, גלגל"צ וזאפה לייב, חגג ירמי קפלן 25 שנות קיום ל"ירמי קפלן והפרחים", במופע רווי אורחים ענקיים, הכולל שירים מהעבר, מההווה ומהעתיד.
הוא עלה לבמה לבדו, ירמי, הגיטרה והכריזמה. אט אט הצטרפו יתר חברי הלהקה. כבר מהשיר הראשון "משהו חייב להשתנות" זה היה ברור, ירמי לא מזדקן (טפו חמסה). למעט רעמת התלתלים, שאת מקומה תפסה תספורת מחמיאה, האנרגיות, הקול והצ'ארם עדיין שם. הבמה, מרשימה לכל הדעות. כללה שני קירות פורחים בצדיה, הרבה משחקי תאורה וסילוני בועות סבון שמשמחות את כל הגילאים.
מצעד האורחים הגדולים שכיבדו את הבמה, החל כבר בשיר השני. האורח הראשון היה ג'אנגו (עמיר רוסיאנו) שמלווה את ירמי כבר שנים ומעורב בהפקת כמעט כל אלבומיו.
הבאים בתור עלו "מוניקה סקס" האגדיים. היות וגם ירמי וגם מוניקה מנגנים כבר שנים את השירים של עצמם, הם החליטו "להתערבב" ונוכחנו לעיבוד עוצמתי ל"מודדת". כששלושה גברים מהמוכשרים בארץ, עומדים על במה אחת ועושים הרמוניות לשיר שהוא קלאסיקה ולמרות ששמענו אותו כבר אינספור פעמים, בכל מדיה אפשרית, הם מצליחים לייצר משהו חדש ומרגש. ירמי אשר הפיק ל"מוניקה סקס" את "פצעים ונשיקות" (אלבום שבאמת אין לי דרך לאמוד את מספר הפעמים שהתנגן אצלי במערכת במרוצת השנים), תפס את מקומו על התופים וביצע איתם את "סאן חוזה". את השיר הבא אחריו שביצעו, סיפר ירמי, הלהקה לא רצתה להכניס לתקליט וירמי התעקש, איזה מזל, כי מדובר היה ב"על הרצפה".
באמצע המופע, ירמי שוב מתיישב על התופים, אסף אמדורסקי עולה לבמה, ג'אנגו על הגיטרה ופתאום "תערובת אסקוט" עומדת מולנו. הם בצעו את "לא מוכנה לצאת מכאן", "נחמה" ו"החדר האינטימי" ואני לא ידעתי את נפשי מרוב נוסטלגיה והתרגשות.
האורח האחרון, אך אגדי לא פחות מקודמיו, ערן צור. את ערן הגדרתי פעם באחד הסיקורים "דייויד בואי הישראלי", בזכות המוזריות המהפנטת שלו והקול שאינני יכולה לשבוע ממנו לעולם. הם ביצעו יחד את "מחטט" בעיבוד מקסים שמשתמש ברפרנסים ל"היא והוא", המשיכו ל"לילות של ירח מלא" וסיימו את ה"סטוץ" שלהם להערב, כפי שהגדיר זאת ירמי, עם "תמונה אימפרסיוניסטית".
מעבר לשירים, יש לו מה לומר ביניהם. כמעט לכל שיר יש הקדמה וסיפור העומד מאחוריו. כך למשל סיפר, השיר הבא מבוסס על העובדה המדעית שנשים צודקות 85% מהפעמים. למרות ש-95% מהנשים חושבות שהן צודקות 100% מהפעמים. מה קורה ביתר 15%? ירמי מבקש מהמין היפה לתת בגברים קצת אמון…ולגברים, פונה בעצה מבעל נסיון: פשוט תגידו, בלי ציניות ומבלי להניד עפעף, פשוט לשקר לה בפנים ולומר: "את צודקת". מיותר לציין שמונולוג זה היווה הקדמה ל"כמה את צודקת".
מסר נוסף שביקש להעביר, היא הקוטביות הקשה בשיח הציבורי. מי שאינו מחזיק בדעותיך חוטף רשפים ומוקצה. הוא פונה לקהל בבקשה להפסיק את הכיעור ולהתחיל להקשיב איש לרעהו. "יתכן שגם למי שאינו מסכים עם דעתך, יש משהו נבון לומר" אומר ומבצע את "מדוע לא באת אתה".
בשיר "גלי" שקיים כבר למעלה מ-40 שנה, שיר הילדים הנצחי שזכה במקום הראשון בתחרות שירי הילדים הראשון, גם הבמה התאימה עצמה למעמד עם אלפי בועות סבון שמילאו את שמי האמפי. גם ירמי נכנס עמוק לקהל, בשביל לחוש ולהרגיש אותו. הקהל מחזיר הרבה אהבה. מהרגע הראשון נעמד ורוקד, נסחף עם הקסם של ירמי. ירמי מגיע במספר הזדמנויות לעומק השורות, מתערבב ונוגע באנשים שהגיעו לכבודו.
בחזרה לרגע ההוא שלי על הכינרת. גם היום, אחרי 20 שנה ועשרות הופעות באמתחתי, אני עדיין חושבת שלא טעיתי אז. ירמי קפלן הוא אחד הפרפורמרים המופלאים. הוא בכל מקום, עובר מהגיטרה לתופים לתוף מרים, מהבמה אל הקהל, הוא לא מפסיק לזוז ולרתק. לרבים מהאומנים הצעירים יש הרבה מאוד מה ללמוד ממנו.
הוא סיים את המופע עם מסיבת בועות סבון ובלוני ענק שריחפו מעל הקהל וכמובן, איך אפשר בלי "הדפוק הזה" והדפוק הזה עשה לנו טוב, טוב מאוד!
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום אבי נישניבר
וידאו
