ארז דסקל היה אחד השמות שהובילו את המחאה החברתית בשנת 2011, בשירה. השבוע הוא חגג את השקת אלבומו החדש "חול", אלבום אותו הגדרתי לאחר האזנה "יפה מאוד" וביקשתי משי שיר וטלי ספיר להגיע לתאטרון תמונע בערב ההשקה כדי להביא את החוויות הקולות והמראות, הנה הסיכום של המופע.
במחאה של 2011 היה ארז דסקל אחד מהאקטיביסטים הבולטים, חברו סיפר לנו שבתקופת המחאה, כאשר היו ,ובכן, הומלסים, היו עושים סקווטים ולא, לא מדובר באותם התרגילים לחיזוק הירכיים, אלא השתלטות על בניינים נטושים. וביום גשום במיוחד, נתפסו החבורה וגורשו על כל הציוד וכבודתם החוצה אל הרחוב הגשום. מאז אותו היום, החליט ארז לעבור להתגורר בקראוון אשר בנה במו ידיו, ולזנוח אחת ולתמיד את מרוץ העכברים המשוגע הזה. יחד עם הקראוון מתכנן דסקל, סיבוב הופעות בכל רחבי ארצנו היפה, סיבוב הופעות שיצולם, יתועד ויופק לסרט תיעודי. אז הזמנו פיצה ובירה בתמונע, והתיישבנו לשמוע מה יש לו לומר.
ראשונים, עלו לבמה עם ערימת תלתלים, ספיר וולך והגיטריסט איתי ברקוביץ' לחמם את ארז והלהקה עם קולה הצלול והגיטרה הקלאסית, שרה ספיר על תלאות החיים, וגברים מניאקים שבהשראתם ובזכותם, מצליחה היא לכתוב שירי פולק נעימים ורכים. וולך עובדת על אלבומה הראשון בימים אלו ממש, אנחנו נתאזר בסבלנות להשקתו.
לאחר מופע החימום, עלו לבמה שמונה אנשים, עם גיטרות ותופים, טרומבון, כינור, דרבוקה וכלי הקשה, וניגנו פולק עם נגיעות בלקניות, מגוון בקולות וצלילים, ובהתאם לאישיותו הצבעונית, חלץ דסקל את נעליו והחל מקפץ יחף על הבמה תוך שהוא מנגן ושר. אלבומו החדש של דסקל מדבר על אהבה ועל המקום שבעצם אחד הם. אלבום זה הרבה יותר רגוע ומפויס מאלבומו הראשון והמחאתי. באמצע ההופעה, נשאר לפתע דסקל לבדו על הבמה ודיקלם את שירו "גבולות" על החומות שביננו ביום יום, כמו גם במלחמות וספציפית "צוק-איתן", שבעתיה נכתב השיר.
נדב אזולאי הצטרף לחגיגה והוסיף נופח "שלומי שבתי" לאירוע, היו רגעים שהרגשתי בתוך סרט של אמיר קוסטריצה, עם מוזיקה בלקנית שמחה. בשירו האחרון "נס", פנה דסקל לפסנתר וריגש ביצירה מזיקלית מורכבת ומדהימה. בנוסף לגיטרה ולפסנתר, משתמש דסקל בידיו בכלי הקשה נוסף ובגופו, כאילו היה מספר סיפור.
וידאו מהמופע
