מופע השקת האלבום "חשמל מהשמש" של המוזיקאי עמיר לב, מוצ"ש 30.06.2018 מועדון בארבי בתל אביב. תומר גילת חזר לחוות את המופע שנית ומביא את הרשמים, המראות והקולות.
המוזיקה של עמיר לב מלווה אותי כבר יותר מעשרים וחמש שנים, כצפוי עם עמיר לב לא היה שם קליק מיידי, הסגנון המלנכולי המינימליסטי ספק שירה ספק דיבור לא תפס את אוזני במהירות, אבל עם הזמן ותהליך ההתבגרות האישי שלי למדתי להכיר בגדולה של עמיר לב, בכח המילים המעטות שנבחרו בקפידה, שירים ומשפטים שחודרים אליך עמוק שעם הזמן הופכים לביטויים שגורים.
באלבום החדש "חשמל מהשמש" עמיר לב לקח את הסגנון המינימליסטי צעד נוסף קדימה בעזרת חבריו ליצירה (נווה קורן – תופים, נתן זהר – עוּד והיתאם בשארה – כלי הקשה) נוצר אלבום השונה מקודמיו, ארבעתם התכנסו לג'אמים ארוכים בחדר חזרות בקיבוץ יגור, ג'אמים שמתוכם התהווה הצליל הייחודי והסאונד הדומיננטי של האלבום החדש, מוצר חדש הנותן במה שווה לכל אחד מהכלים המשתתפים, מוצר אשר המילים בו הפכו להיות בו לעוד כלי נגינה. וכך גם בהופעה עצמה, הבמה חולקה לארבע חלקים דמיוניים, נתן זהר התמקם בחלקה הימני, נווה קורן והיתאם בשארה תפסו את מרכזה ועמיר לב התמקם בחלקה השמאלי ולא כצפוי במרכזה, להדגיש את החשיבות של היצירה המשותפת ואת השוויון בין ארבעת חברי ההרכב.
מופע הבכורה של ההרכב ושל האלבום החדש נערך לפני ארבע וחצי חודשים, באותו מקום כמו אמש, הבארבי בתל אביב, התמזל מזלי להיות שם בהופעה הראשונה ולצפות בהם אמש בשנית באותה זירה עם אותו פלייליסט ואותה גישה אך משהו שם עבד הרבה יותר טוב אתמול מאותו לילה חורפי לפני כמה חודשים, שם עמדתי ביחד עם שאר הקהל מנסה לעכל את הסגנון החדש ואת העובדה שכל כך הרבה שירים אהובים (כמו "נוסע וחוזר" "חבק אותי" או "לאן נעלם הים" ) מהאלבומים הקודמים של עמיר לב נשמטו מההופעה החדשה.
ומה בכל זאת היה? בעיקר שירים מהאלבום החדש: "לא נהיה עשירים", "חשמל מהשמש" והסינגל הראשון "סנו ז'אוול" שיצר סביבו באז תקשורתי לפני מספר חודשים עקב נושאו שעסק בסוגיית הפליטים, עמיר כהרגלו בוחר בזרם התודעה ומעביר תחושות פנימיות ורגשות בעזרת חפצים, מילים וצורות התנהגות ("זה כרטיס טיסה, אפריקה, השוטרים, הכיורים, והריח חוזר בשנייה שהם נוחתים, סנו ז'אוול").
לקראת סיום ההופעה מילותיו של שיר מוכר החלו מתהוות להם מתוך הג'אם, השיר "ג'ינג'יות" שעמיר לב חידש בצורה ייחודית לפני מספר שנים ביחד עם ברי סחרוף, קיבל עיבוד נוסף כיאה לסגנון ההופעה כולה, פתאום זה יושב מתאים בכל המכלול, פתאום זה נראה טבעי, הקשר בינו לגרסת הפופ האלקטרונית המקורית של אמיר צורף ותמיר אלברט נשמט לחלוטין וג'ינגיות מודל 2018 הפך ליישות עצמאית שנשמעת כאילו במקור נכתבה על ידי עמיר לב וחבריו להרכב.
סגנון השירה של עמיר לב והלחן של שיריו נעים על פי רוב בין שירה לדיבור/סיפור, המינימליסטיות המכוונת בשיריו אף הודגשה באלבומו החדש וכך שמישהו צעק לו באמצע ההופעה "ספר לנו סיפור!" עמיר לב ענה בצורה כנה, "סיפור? זה לא שממש שרתי לפני כן"
אולי בגלל שידעתי מה לצפות, אולי בגלל שהתרגלתי לז'אנר, אבל נראה לי יותר השפיעה העובדה שהמוצר הזה עבר ליטוש בכמה חודשים האחרונים, הסגנון התחדד, הג'אמים הארוכים שמתחו כל שיר לעוד כמה דקות של מוזיקה אינסטרומנטלית נשמעו עכשיו נכונים, מדויקים יותר וחיוניים, התאורה שבתחילת ההופעה הייתה עמומה ומעושנת, התגברה והתבהרה מקטע לקטע והפכה להיות מרכיב דומיננטי ועוד במיוחד בקטעי הג'אם, שם התאורה עזרה לחבר בין המוזיקאים לקהל ולהעביר את הטראנס המנטרי החלומי של המוזיקה גם באמצעים ויזואליים.
אבל כך זה עם האומנות של עמיר לב, צריך לעכל וללמוד וכמו שהגדיר את זה הבחור שעלה לבמה להציג את ההופעה אמש: לא לוקחים בחורה בדייט ראשון לראות את עמיר לב, אלא אם כן אתה לא רוצה לראות אותה יותר, אבל בדייט השלישי לאחר שהיא למדה להכיר אותך היא תצטרך להבין שיש גם את הצד הפגיע, הפנימי שלא ניתן בקלות לתרגמו למילים ומשפטים ומישהו כבר עשה את זה בשבילנו, "את שומעת את השיר הזה? זה אני, ככה אני מרגיש"
