אסף אמדורסקי, יעל קראוס ושלומי שבן נכנסים לנעליהם הגדולות של החלונות הגבוהים במופע מחווה, שלישי, 27.02.2018, זאפה הרצליה. תומר גילת יצא כדי לטעום ולחוות את המופע וחזר עם המראות, הקולות והחוויות.
הרשו לי להיות כנה לרגע, אמנם גדלתי על החלונות הגבוהים אך האלבום המיתולוגי שלהם יצא כ-9 שנים לפני שנולדתי כך שלא הייתי שם באותה תקופת בזמן לנשום את האווירה הזאת של סוף הסיקסטיז, אבל כשאלבום הופך להיות קלאסי בין לילה אז זה באמת לא משנה באיזו שנה נולדת.
וכך גם אתמול בזאפה בהרצליה, מרבית הנוכחים במקום נולדו שנים רבות לאחר שהשלישייה המופלאה הזאת הפסיקה את פעילותה הרשמית אך מעטים היו הנוכחים באולם אתמול שלא הכירו בעל פה את כל השירים שבוצעו.
וכך באמצע החיים, מבלי הודעה מוקדמת מראש התבשרנו כי אסף אמדורסקי חוזר לשתף פעולה עם שלומי שבן (החיבור הקודם כמדומני בין שני גאוני המוזיקה האלו היה בפסקול הסרט "האסונות של נינה מ-2003) אליהם הצטרפה יעל קראוס, אחייניתו של שמוליק קראוס כתחליף הולם לג'וזי כץ והנה, החלונות הגבוהים חזרו להתקיים להופעה אחת לכבוד פורים, תוך מספר שעות הכרטיסים אזלו לחלוטין, דבר שגרר הופעה נוספת ביום שלפני שגם היא הפכה לסולד אאוט בזמן קצר וכך גם נולדה עוד הופעה והפעם בצהרי שישי בבארבי (אליה נשארו נכון לכתיבת שורות אלו, כרטיסים בודדים)
האולם אתמול בזאפה הרצליה רוקן מכיסאותיו ומשולחנותיו (מחזה נדיר כשלעצמו) ואת תפריט האוכל המסורתי של הזאפה החליפו דוכנים של שניצלונים ופיצה, כי בכל זאת, איך אפשר הופעה בזאפה מבלי לאכול משהו לפניה.
בשעה 22:13 בדיוק (מדדתי) עלו אסף אמדורסקי, יעל קראוס ושלומי שבן לבושים בבגדים המדמים את חברי הלהקה המקורית, אסף עלה עם הוסט הקלאסי של אריק איינשטיין, יעל בשמלת קטיפה ואילו שלומי שבן בחולצת גולף הדומה להפליא לחולצות אותם שמוליק קראוס נהג ללבוש באותה תקופת זמן של ימי החלונות הגבוהים (ראו דוגמא מעטיפת האלבום) , אליהם התלוו יונתן דסקל על הקלידים והגיטרות, אורי קוטנר (הבן של) בגיטרת בס (שניהם מלווים את אסף אמדורסקי כבר לא מעט זמן) ורון אלמוג על התופים, 20 שניות לאחר מכן וכולנו הפכנו שבויים למוזיקה הנוסטלגית. השלישייה פתחה עם יחזקאל ההומוריסטי (מילים חיים חפר, עוד גאון שאיננו איתנו עוד), משם הערב רץ במהירות מסחררת, כל השבוע לך, זמר נוגה, אז מה, חייל של שוקולד, אינך יכולה ועוד.. שיר אחר שיר, קלאסיקה אחר קלאסיקה בוצעה במדויק עד שכל שירי האלבום (היחידי) של החלונות הגבוהים נוגנו במלואם (ובדיוק נאמן להפליא למקור) וזאת בשיתוף מלא עם הקהל שהפך את ההופעה למעין ערב של שירה בציבור.
ואז איך שהאלבום נגמר, השלישיה ירדה מהבמה, מה זהו נגמר? נשארו רק הדרנים? אני מניח שהשאלה הזאת עלתה לא רק בראשי, אבל אחרי כמה דקות שהם חזרו לבמה התברר לנו שההופעה רק הגיעה למחציתה.
אמדורסקי, קראוס ושבן חזרו וראו איזה פלא! מחלצותיהם הוחלפו במלואם וכפי שכבר למדתי להכיר, הרעיון ללבוש המקורי ולהחלפת הבגדים כדי לסמן את החלק השני של המופע מגיע מאסף אמדורסקי (את ההופעות של האלבום "פה" פתחו הוא וחברי להקתו בבגדים של כוורנים כיאה לשיר "מגדלים", הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום).
אישור לכך הגיע משלומי שבן שציין כי אסף, שביים את הערב הקפיד על כל פרט קטן שיהיה עד כמה שיותר נאמן למקור ("ממש לפני שהמופע התחיל אסף ראה חתיכה של מסקינטייפ ורוד תלוי מעל הבמה, הוא עלה והוריד אותו בעצמו, כי לא היו מסקינטייפים ורודים אז בתקופה ההיא")
כאמור, החלק השני של הערב התחיל בשינויי לבוש ומשם המשיך בשירים נוספים של השלישיה המיתולוגית שאף פעם לא היו חלק מהאלבום המקורי, אך היו המשך שיתוף הפעולה בין אריק לשמוליק או בין שמוליק לג'וזי: סוס מעץ, הבובה זהבה, שוב, מה איתי ועוד רבים וטובים אחרים, כל שיר שנוגן היה במקום, בהופעה המגובשת והמהוקצעת הזאת.
כשתשעים דקות אחרי כן כבר היינו בדרכנו לחניה, מזמזמים את השירים שהמשיכו להדהד עד ששמנו את ראשנו על הכרית… "התשמע קולי.. רחוקי שלי…"
אמנם אסף שלומי ויעל אינם מזכירים בקולם את אריק, שמוליק וג'וזי אך בשבילי ובשביל הקהל הרב שבא לשמוע אותם אתמול זה לא שינה במאומה. הרי באיזו הזדמנות אחרת נוכל לשחזר רגעי נוסטלגיה מופלאים כאלו?
וידאו, צילום תומר גילת
[…] מה? עוד פעם? כן, אחרי שתומר גילת הביא את הרשמים, המראות, התחושות והקולות מהערב הראשון של […]