המופע של עומר "ג'ימבו ג'יי" הברון ולהקת ספא, אורח עמית "פדרו גראס" הלמן, ליל שישי, 08.09.2017 מועדון בארבי תל אביב. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
את התחושה הזו של פלישה מחוץ לעיר למקדש הרוק המקומי את חש מיד ברגע ההגעה, פחות מידי זוגות אופניים בחניה הצמודה, יותר מכוניות באזור התעשייתי מסחרי של דרום תל אביב בשעת לילה מאוחרת. גם החומר האנושי עצמו נראה די זר, אפס פנים מוכרות, חסרונן של "חותמי הכרטיסיות" במופעים שנערכים במועדון בארבי, הורגש. אבל מה לנו להלין על כך, לא באנו למינגלינג של סופשבוע אלא לטעום, לשמוע ולראות את ג'ימבו ג'יי שהבאז מסביבו וסביב אלבום הבכורה שלו "בואו לפני" שוחרר בתחילת הקיץ והנה הוא חוזר למועדון בארבי על שלל חבורות מעריציו הנוהרים אחרים מהפריפריות עד העיר הגדולה.
הנימה המתנשאת הזו איננה באה ככה סתם בשליפה מהמותן, "כי הוא התחיל"…ג'ימבו עצמו מחזיק בהצהרת כוונות אנטי אורבנית מקומית ודוגל בפריפריאליות כמוטו ומוקד להופעותיו, כמי שגדל ברחובות וכעת עושה את חייו ממש בגבול עזה הוא נוהג להופיע מחוץ לבועה התל אביבית, הערב זו בסך הכל הפעם השניה שהוא נוחת על הבמה הזו אך מביא עימו גדודי מעריצים שרכשו את כל הכרטיסים של המופע, אצלנו קוראים לזה סולד אאוט, מסיבת ליל שישי בבארבי.
ומה היה לעומר הברון להציע לנו? כשהוא מגובה בחבורת נגנים הכוללת את רועי דורון בגיטרת בס, אוריה ויצטום בגיטרה חשמלית ואיתי כפיר על התופים חמושים בחולצות אדומות כאילו והיו חברי כבוד באולטראס הפועל המבקשים בכל הזדמנות להוכיח לקהל המשולהב שהם בעצם רוקרים כבדים ומלוטשים ולא חבורת נגנים של בדרן טקסטים או אמן מילים שזורע את משנתו על פני מצע ראשים וזרועות מקפצות של הקהל הרב בתבלון צלילים.
כי ג'ימבו ג'יי או עומר הברון הוא אמן מילים, כשאתה מקשיב לטקסטים שבאלבומו אתה מתפעל מהיכולת שלו להביא נרטיבים ואמירות מחודדות ומזוקקות בלי "כחל ושרק" באמצעות השירה, קוראים לזה "ספוקן וורד" סוג של ראפ ללא מקצב גבוה, יותר נאומים מלאי חידודים וכמה חרוזים.
ג'ימבו לוקח את הספוקן וורדס והופך אותו לראפ או שירה של החבר'ה בשכונה או בתנועה או במחלקה או בכיתה, אני והחבר'ה. שירים של פס קול החיים הצעירים, החל מחוויות הצבא שחותמות את המופע בהדרן עם הלהיט הכי חזק שלו "עשיתי" ועד החיים בצל התותחים והטילים עם "עזבנו את תל אביב" שבוצע בחלקו הראשון של המופע והרים את מה שכבר היה למעלה.
הקהל מסביבי יודע ומכיר את הטקסטים ואת המניירות, המופע נע בין תחושה של גרוב רחובותי ללא כלי נשיפה ועד הופה היי סבבי של שבק'ס מיבנה הקרובה, חפלה של הפריפריה בלי מאוולים וסלסולים. חבורת האש של המאה העשרים ואחת.
נקודות שיא במהלך המופע מגיעות עם הצטרפותו של פדרו גראס לבמה, אחרי שהוא משיל מעצמו את התחפושת של הנרד וחושף את גופו האתלטי בגופיה שחורה, הופכים פדרו וג'ימבו לראפרים עבריים שמביאים אותה לקהל. אלה לא צריכים הרבה קריאות זירוז והתנעה, הם כבר בפול גז, אם היה נערך כעת מבחן פתע בידיעת המילים בנט היה גאה בהם, מאה אחוז שליטה.
וידאו
