מופע השקת "כִּידוֹדֵ" אלבום הבכורה של אור אדרי, שני, 03.04.2017, תדר בית רומנו. אורחים – רם אוריון, אביב מרק, שחר אבן צור. תיעוד, סיקור ודיווח – שיר "ארנבת" אלוני, יובל אראל, אדוה אראל, כפיר ריפשטוס.
האמת שמישהו היה צריך להניח לוויתן או דרקון בחצר של בית רומנו אמש, או לפחות גייזר של מי ים רותחים ומבעבעים כדי להמחיש את עוצמתו של הכִּידוֹדֵ, שמו של האלבום הנגזר מתוך המקורות, ספר איוב, המספר על הלוויתן הנוראי, ספק דרקון ימי שנחיריו רושפים גיצי אש, או כפי שכותבו של הספר החליט – "מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ, כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ".
בלי תאורת במה אבל עם המון חום אנושי מהקהל שהתגודד סביב עמדת המוסיקאים באמצע החצר של בית רומנו, כך החל המופע לציון השקתו של אלבום הבכורה של אור אדרי, מוסיקאית, בסיסטית, המוכרת לקהל הרחב כחצי מצמד הדרים פופ הנשי REO וכנגנית מלווה הופעות של שורת זמרי מיינסטרים. חלק ניכר מהחום האנושי וההתעניינות באור והצלילים שלה מקבלים כעת את הבמה הזו כדי לסקר ולפרגן כאחד, שיר "ארנבת" אלוני (כתיבה, צילום ווידאו), יובל אראל(מבוא, צילום), אדוה אראל(וידאו) וכפיר ריפשטוס(וידאו) מתעדים במילים, תמונות וקולות את המופע.
אחד מרגעי השיא בחיי היצירה של כל מוזיקאי- זה הרגע בו יוצא לאור האלבום הראשון, ודאי אלבום סולו אישי, לאחר שנים רבות של פעילות עשירה בתעשיית המוזיקה הישראלית, כמו זה שהשיקה הערב אור אדרי, חצי הצמד "ריו" עם זואי פולנסקי ושותפה להמון להקות בעבר ובהווה.
זה זמן מה שאני עוקבת אחרי פעילותה של אור (ג'יזס זה נשמע סטוקרי אבל מבטיחה- זה לא), בעיקר כדי לנסות וללמוד כי אני מקבלת ממנה המון השראה, החל מהיכולת לנגן על מגוון רחב של כלי נגינה, דרך היכולת ליצור קשרים ושיתופי פעולה, היצירתיות, ההומור… למעשה אור היא מי שעודדה אותי להקליט בעצמי את כל הכלים לאלבום הבכורה שלי, שגם הוא יוצא בקרוב.
היצירה של אור מגדירה בשבילי את תמצית אסתטיקת הסאונד של תל אביב. כי ככה היא נשמעת באוזניי- מעט קודרת וצינית, לא מתאמצת, יפה עד כאב, חופשיה וכלואה, נוסטלגית ועתידנית בו זמנית. מצד אחד- מרגישים את השעשוע, הנונשלנט והכיף של היצירה שלה, במיוחד למי שעוקבים אחר השיווק של ההופעות והחזרות, מצד שני- מקצוענות מרבית, כיאה למי שמלווה אמנים רבים בהופעותיהם.
השירים החדשים של אור אלבום "כידוד", במיוחד "שמועות", מחדדים את הבחירה ללכת על כיוון מעט יותר גרובי, כזה שמזכיר לי את Blondie בשיר "Heart of Glass", עדיין הרוק-פאנק-חולמני נמצא שם אבל זה רקיד וטעים לאוזן. איכשהו גם כאן וגם באלבום של ריו "מכונת הזמן של הלב", התחושה היא שאור מצליחה להגניב לתוך המיינסטרים המון מהשפה של האינדי הישראלי שחולם להגיע לפסטיבל SXSW, אבל נמצא כאן בינתיים עם הגיטרה החשמלית עמוסת האפקטים.
השירה של אור- לפעמים נדמה שהיא יותר מדברת מאשר שרה, כמעט ולא מלודית, ורק בנגיעות קטנות מדי פעם נפתחים צלילים גבוהים אבל מרוחקים, בלי להתחייב. בחירה אופיינית לז'אנר- השירה האוורירית שנמצאת ולא נמצאת, כשהמוזיקה והאווירה הן המנות העיקריות.
אחרי כל המחמאות, כן קצת ביקורת- הליין אפ הכיל שניים-שלושה שירים שהייתי יכולה בלעדיהם, לא התיישבו עם שאר השירים שהיו הרבה יותר אנרגטיים, מרקידים, מפעימים. ייתכן שאלה שירים מוקדמים יותר מהרפרטואר של אור, עד כמה שהצלחתי לזהות, יש להם כמובן מקום אבל אולי כדאי מכאן והלאה לתת לשירים החדשים לזרוח.
במופע התארחו גם זואי פולנסקי, רם אוריון, אביב מארק, שחר אבן צור (שמאוד אהבתי את הביצוע לשירו "למה מה קרה"- שחר נתן בראש עם הפרפורמנס הבימתי כאילו משל היינו עכשיו בבארבי, קפיצות ומה לא),וניגנו "דור הקיובייס"- נועה איילי בצ'לו, ניל קיימן בסקסופון, שי ברוך בתופים, מיכה הרשליקביץ' על הגיטרה ועל הסינתים שחוברו לרדיוטייפ קסטות אדום ומהמם.
הנה האלבום בגרסת מחנה הלהקות
הנה תיעוד מכל מי שהיה שם (כמעט…)
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: יובל אראל
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: שיר "ארנבת" אלוני
וידאו, קטעים מתוך המופע. צילום: אדוה אראל
וידאו, קטעים מתוך המופע. צילום: שיר "ארנבת" אלוני
וידאו, כל המופע מאלף עד הסוף…צילום: כפיר ריפשטוס
