להרים את המסך

המופע של כנסיית השכל במסגרת סדרת "גולדסטאר סאונד סיסטם – מנגנים אלבומים" עם "האלבום הצהוב" בהאנגר 11, מוצ"ש 21.01.2017, אורחים – דקלה ואריאל זילבר. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

כאשר המסך שהפריד בין חברי הלהקה שעל הבמה המוגבהת לבין הקהל שאייש את עשרות שורות המושבים שמלאו את החלל העצום בהאנגר 11 נפל (על הרגל שלי כשאני מנסה לתפוס פריימים מאחוריו מהצד…) נוצר החיבור האמתי, הקהל שישב בשורות הראשונות ולאחר מכן אלו שמאחור קמו מהכיסאות והתקרבו עד הבמה כדי לחוות, לחוש, לשמוע ולראות את גיבוריהם מנגנים את השירים האהובים.

"האלבום הצהוב" הנושא למעשה את שם הלהקה כטייטל הנושא, ואשר לשמו התכנסו כל רוכשי הכרטיסים שמלאו את האולם, הוא השלישי מבין שמונת אלבומי הלהקה, הוא נולד רק לפני ח"י שנים וכבר נדמה כי היה כאן מאז ומתמיד, תריסר שירים שחלקם הלא מבוטל הפכו לאלמותיים, מעין המנונים קאנוניים המוכרים לכל ולא רק למעריציה המושבעים, "היינו עושים אהבה", "למיה יש אקדח" בהפקתו של קובי אוז, חשפו את הלהקה משדרות לחלקים רחבים יותר באוכלוסייה הישראלית ומצבו אותה בפנתאון הרוק הישראלי כאחד החיבורים המוצלחים יותר בין מערב, מזרח, רוק ישראלי וקדרות מלנכולית אירופאית, חלק גדול מייחודה שמור בזכות קולו המיוחד, העמוק והמתייסר קמעה של יורם חזן הסולן.

כאמור אמש התקיים המופע בו בצעו חברי הלהקה, אחד לאחד, באופן מדויק ודווקני את תריסר השירים מהאלבום על פי סדר נגינתם המקורי.

אולם, הייתה במופע של הלהקה ההו כה מוכשרת ואהובה הזו משהו, החלטה אסטרטגית, אמנותית מה, שפגמה בהנאה הצרופה של הקהל שהגיע במיוחד כדי לחזור עימם אל מחוזות אחרים, עשור וחצי לאחור. עניין ידוע הוא שמופעים מקבלים חיזוק באספקט הויזואלי כאשר סרטוני וי-ארט מוקרנים על או מאחורי הנגנים במהלך המופע ומשווים מימד נוסף לחוויה. אלא שהפעם לקחו חברי הכנסייה את העניין הזה צעד אחד קדימה, לדעת חלק גדול מהקהל שמילא ההאנגר, יותר מידי קדימה. כזכור במופע ההשקה האחרון של רמי פורטיס, הוא התפרץ אל הבמה לאחר שהחל את המופע ההוא במשכן לאמנויות הבמה כאשר מסך נייר ענקי חוצץ בין הקהל שבאולם לבין הנגנים שהוארו מאחור ורצדו כצלליות בתאטרון ילדים ביתי מקרטון על הנייר – מסך, אך הקטע הזה לקח בדיוק רגעים ספורים עד שזרועותיו ש פורטיס נשלחו קדימה וקרעו באחת את הנייר שנפל שדוד על רצפת הבמה וגילה את הנגנים במלא כוחם. הפעם העניין היה שונה, המסך שנגלל בקדמתה במה וחצץ בין הנגנים לבין הקהל היווה אכן מסך הקרנה של וי ארט שביקש להכניס אווירת כנסייה של ממש מצד אחד ואווירה חלומית ערטילאית מהצד השני הנעה בין כוכבים מרצדים ומסתובבים לבין להבות אש שחורכות את רגלי הנגנים עד כיליון באש הבוערת. עניין יפה כשלעצמו. אבל מה? ההחלטה למשוך את האפקט התפאורתי הזה עד תום ביצועם של תריסר שירי האלבום גרמה לאי נוחות בקהל, אלו ביקשו לראות את גיבוריהם על הבמה בשר ודם ולא אפלוליים ועטופים במחיצה, עד כמה שקופה שלא תהיה. האם היה זה רצון ליצור הקשבה דרוכה לשירים? אינני יודע. אוכל רק לספר שאל ההרכב במהלך ביצוע האלבום הצטרפה הזמרת הצעירה מיקה לכיש שהבליחה בזמנו בתוכנית הריאליטי כוכב נולד כשהייתה בת 16 בלבד, יורם חזן הפקיד בידיה את השירות ב"היינו עושים אהבה" ו"היא הולכת".

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אך בואו ונשוב לפסקה הפותחת, כן, ברגע שהבד הענקי והעצום הזה נפל על רגלי (לא כאב, כולה בד דקיק…) ואני ניתרתי לאחור מפינת הבמה את הקהל שהחל להתקבץ קרוב קרוב לבמה (למרות הניסיון הדי פאתטי של הסדרנים לבקש לשבת..) החגיגה החלה, עם ליין אפ המשלב בחוכמה בין להיטים משאר האלבומים, פיק מדהים נרשם באולם הענקי ובליבותיהם של הצופים הרבים כאשר יורם ודקלה דורי אשר התארחה במופע ביצעו דואט לשיר החבוי באלבומה הרביעי של הכנסייה, גרסת מחווה לשירו של דני שושן על פי הלחן של אורחן גנסבריי ומוכר לציבור הרחב בביצוע הדרמטי של זהבה בן בסרט הנושא את שמו – טיפת מזל, הי לא פחות מרגש לראות ולשמוע את דקלה שרה את השורות " איני רוצה ארמונות של זהב | די לי בפינה חמה | תן לי בחור שאותי רק יאהב | אתן לו את הנשמה". עובר לאורח נוסף במופע, שהאמת אינני יודע בדיוק מהו החיבור ביניהם מעבר לכבוד הרב ויש כבוד, שנרכש אליו וליצירתו – אריאל זילבר שעלה לבמה לקראת חלקו האחרון של המופע ושיתף פעולה עם יורם חזן בביצוע שלושה משיריו היותר מוכרים (בעצם כל שיריו מוכרים, אלו יותר אהובים..) "בטי בם", "ברוש" ו"בחברה להגנת הטבע". (אף מילה על כך שאריאל, מבחירתו האישית, המתין מחוץ לאולם הענקי, ספון ברכבו לצד זוגתו עד שהגיע זמנו לעלות לבמה, היה קר שם בחוץ, אני יודע, לא נראה לי שברכת "שבוע טוב" שקראתי לעברו בדרכי למופע חיממה את האוויר הקר בליל חודש ינואר בנמל תל אביב), חלקו האחרון של המופע כבר הפך לחגיגה אמתית עם כל רמות האדרנלין שהעפילו לשחקים בעורקיהם של הנגנים והקהל כאחד עם ביצועים מצוינים ל"ידיים למעלה", "איך זה מרגיש" ו"תגידי שטוב". ההדרן שהגיע ללא הפסקה מתודית כלל היה ביצוע  פומבי לסינגל החדש של הכנסייה מתוך האלבום שבדרך (זה שכתבתי אודותיו כמה מילים חמות) המבקש לצאת לעולם בשיתוף עם הקהל באמצעות פלטפורמת הדסטארט.

אמרתי שטוב, אמרתי שחם (באולם) אמרתי שקר (בנמל) אמרתי שאין בי שום דבר (יש, אחלה מופע).

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו Go Live  פייסבוק

וידאו Youtube