מופע השקת האלבום "מילה ברוח" של עמיר בניון במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. שלישי 03.01.2017. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
היה זה ניצחון הנשמה, הלב ובמיוחד הקול הייחודי של עמיר בניון, אשר כבשו או יותר נכון שבו את לבבותיהם של קהל המאות שמילא אמש את האולם האקוסטי של בית האופרה בתל אביב.
את הפעם הראשונה שלי מול עמיר בניון כזמר היוצר מלחין ומעבד את מחשבותיו לכדי טקסטים ומנגינות, חוויתי במסגרת פסטיבל "שירת הים" בתאטרון גבעתיים לפני מספר שנים, מופע שפרש לפני הצופים את שלל שיריו להיטיו המנוניו של בניון, שירים החודרים עמוק אל תוך הנשמה או האני העצמי של כל אחד ואחת, נוגע לא נוגע בתעצומות נפש, מרפרף מתוך אמונה יהודית ומבקש לתת טיפול תרפויטי למודעות האישית של המאזין המצטרף לחוויה.
מאז אותו מופע חוויתי גם אני את "שיגיונותיו" של עמיר בניון עם פרץ שירים גימיקים להיטים בבחינת הבעות דעה שיוצאות מתוך התלם על עניינים שונים ומשונים, אקרא לכך בלשון פשוטה וכוללנית "ימי גרגמל והדרדסים", הוסיפו לכך אמירות הנוגעות בלב ליבו של הקונצנזוס ומשבר התודעה הלאומית וקבלו אמן שמצד אחד יצירתו עמוקה ואמתית ומצד שני הוא שנוי במחלוקת.
על כן מה רבה הייתה שמחתי כאשר האזנתי לראשונה ומיד לאחר מכן עוד מספר פעמים ברצף לשירי אלבומו החדש "מילה ברוח". זיהיתי באחת את השינוי בכיוון המוסיקלי הטכני מבחינת הנגינה והכלים המשתלבים ביצירת המנגינות, המעבר לנגינה אלקטרונית, אך הטקסטים החודרים שנכתבו בידי זוגתו מרים והקול הייחודי השר עוטפים במעין פרוכת של קדושה את ההרפתקאות המוסיקליות המתנגנות.
עמיר בניון עדיין חודר לצפונות הלב, הנשמה והתבונה, זו הגאוניות שבו, המתלווה לקול המיוחד, שילוב המביא אותו למעמד ייחודי מעל ומחוץ לכל דירוג ושלב באותו מצעד דמיוני של יוצרים ומבצעים. אפשר לומר בבטחה כי עמיר בניון איננו זמר, הוא זמר-פייטן, הנע על הקו הדק המבדיל בין קודש לחולין.
אז מה היה לנו אמש?
אמנם המופע עמד תחת האיצטלא של השקת אלבום, אך רק שלושה שירים ממנו קיבלו ייצוג במהלך המופע שכלל עשרים שירים וגם הפעם פרש בפני ובאוזני הצופים את שורת ההמנונים הבניונים האלמותיים שהוא יצר לאורך השנים, בבחינת מופע הכל כלול.
אין כאן שואו ופוזה מיותרים, ההרכב המוסיקלי שכלל את אודי תורג'מן בקלידים, יניב דדון בגיטרות, ליאור עוזרי בגיטרת בס, אלעד לוי בכינור, הלל אמסלם בכלי הקשה ואביב ברק על התופים, נתן את הצבע הנכון לשירים ולא ניסה להאפיל או ללכוד את תשומת הלב, למרות שבניון עצמו אינו מחפש תשומת לב ויזואלית מיוחדת כשהוא די סטאטי בעמידתו על הבמה צמוד רוב הזמן לעמוד המיקרופון ומתמקד בשירה בלבד. אמנם במספר שירים הוא אחז בעוד ובגיטרת נפח חשמלית, אך אלו היו בבחינת הנגינה הנקייה שמלווה את התמלילים והשירה.
אם היה מבקש לפאר ולרומם את הופעתו לכדי חוויה גרנדיוזית יתכן והיה ראוי לארח את התזמורת האנדלוסית כזו או אחרת כהרכב נגנים אך ההרכב המצומצם תואם להפליא את המנגינות והמופע כולו ובכללותו היווה מעין פסק זמן נפשי ורוחני שליכד את כל ההוויה של האמן והקהל יחדיו, ולמרות שאינני אדם מאמין שיוויתי מפעם לפעם דמויות של מלאכים חולפות ביעף בין קרני הזרקור שירה את אורותיו מהתקרה הענקית של החלל האקוסטי המרהיב של המשכן…
ליין אפ: אין עוד יופי, ניצחת איתי הכל, כמו תינוק, שמחות קטנות, באמת, רק את, את אינך, יש לי חלום, הכל עד כאן, יא זהתרן (פאריד אל אטרש), חזון יחזקאל, מי תרצי, את, נורא בעמרם (פיוט), נשמתי, מורה לחיים, מילה ברוח.
הדרן: סופה, עומד בשער, עצובה.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
וידאו 360 באמצעות אפליקציית http://www.doremeet.com
