מופע של הטריו ג'יין בורדו, מצרפים חברים, יונתן ואבנר, מארחים את יזהר אשדות, מוצ"ש, 26.11.2016, מועדון בארבי, סולד אאוט, הצלחנו להידחס. רפורטז'ה.
בכניסה לאולם של מועדון בארבי נדמה לרגע כי המקום מלא עד תום, הקהל כבר עומד ליד הכניסה, כמה צעדים מזוגזים פנימה ואתה מבין שבמרכז האולם מתקיימת פעולה של שבט צופים כלשהו, בנות, בנות, בנות, גם כמה בנים, על הרצפה, לרגע נדמה היה שממתינים לאיינג'לסי, אבל לא, אני עדיין יודע וזוכר להיכן הגעתי ומדוע, לראות ולשמוע את דורון טלמון, מתי גלעד ואמיר זאבי, הטריו המוכר בשם ג'יין בורדו, סוג של פולק וקאנטרי עברי חייכני ונאיבי, סוג של להיטים על כר הדשא בין בתי המושב או הקיבוץ. נוחתים בפעם המי יודע כמה בתל אביב, לא כמתארחים אלא כמארחים וסוף סוף אני זוכה לחוות מופע שלם שלהם, ג'יין בורדו.
התוכנית המקורית, לא אכחיש, הייתה אמורה לקחת אותי להאנגר הענק בנמל תל אביב, למופע המוגדר כהשקת אלבומו האחרון, זה שהפציע בקיץ, של דודו טסה, כאשר נחתה עלי הידיעה כי ג'יין בורדו יופיעו הערב בבארבי, וויתרתי על ההליכה במזג האוויר הקר מוות סיבירי מול הים והעדפתי את מה שקרוי בשפת העם קל"ב, להתחמם בבארבי עם פולק ארץ ישראלי חייכני.
אכן, את דורון טלמון אני מכיר יותר בטייטל כסולנית בהרכב של ניצן חורש, הרוקסי מיוזיק הישראלי, קאט אאוט קלאב, סגנון מוזיקלי אקלקטי הרחוק כמרחק בין אולם אפולו בלונדון לבין מועדון בארבי בתל אביב, לפני כן היא היתה חלק מהים הסודי של עמית ארז. את אמיר זאבי אני זוכר במיוחד מהטריו של האחיות חיים A-wa, האיש על הגיטרה, את מתי גלעד אני זוכר מההרכב המצליח מאוד מאוד מאוד "לולה מארש" כנגן הבס, קודם לכן בגרסה הראשונה של "אלישע בנאי וארבעים השודדים". כשאני מנסה להפעיל את תאי הזיכרון הרדומים אני נזכר כי ראיתי את ג'יין בורדו לפני כשנה במסגרת ערב הנעילה של פסטיבל טיון אין תל אביב, מאז לא שמעתי מהם…
אז הערב אנו נפגשים, אני ועוד כאלף צעירות וצעירים, ילדים טובים וילדות טובות, הזן החולמני הזה, פה ושם זוגות מבוגרים, שיער כסוף וסוודר עבה, ג'יין בורדו זו שירה לעם, ארץ ישראל היפה שכזה.
הבמה מקושטת בחלונות מוארים, פרחים (מפלסטיק) מעטרים את עמודי המיקרופונים, מבקשים ליצור ולתת אווירה חולמנית כפרית, והם עולים, אמיר, מתי ודורון, הקהל מקבל אותם באהבה קולנית ביותר, תורם את חלקו בשירה בציבור לאורך כל המופע, הם מבצעים את שירי אלבומם ובתוך כך מתברר שיש כבר עבודה על האלבום הבא, שיר חדש מבוצע "סבא", המקדים שיר נוסף שאינו כלול באלבום "אהובי", השיר על הסוודר… הם לא שוכחים גם את המחווה ללאונרד כהן המנוח עם הגרסה העברית למלון צ'לסי, חסרה לי כוס של פונץ' או תה קינמון.
תוך כדי המופע מצטרפים נגנים נוספים, אבנר קלמר שבנוסף לקשת הכינור הוא יודע גם לשיר, ולא רע בכלל, גם יונתן מצטרף על התופים, נותן קצת יותר קצב מעבר לצלילי הקונטרבס של מתי, כשיזהר אשדות מצטרף למופע לביצוע מספר שירים, שלו, של ג'יין בורדו, הקהל בכלל מתאהב, נעים כאן, חמים ומלטף שכזה, תה קינמון כבר הזכרתי?
חלקו המרכזי של המופע מסתיים עם מחווה לחיפושיות כאשר דורון טלמון הופכת באחת למעין אפי נצר שכזה לשירה בציבור ומחלקת את הקהל לבנים בנות או אגף ימין ואגף שמאל כדי ליצור קול ראשון וקול שני, תזמורים באפילה…
את ההדרן הם פותחים עם עיניים ירוקות, מזמינים את יזהר אשדות שדי נהנה מכל המופע הזה לחזור לבמה ומקנחים עם ביצוע לשיר "לא פשוט לי" שאחת משורותיו מזכירה לי שחברי לשירות הצבאי במאה שעברה בשארם א שייך מתחילים למצוא האחד את השני ומתכננים מפגש.
אח, ערב של פולק כפרי ישראלי שכזה…
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
