איתי זנגי חוגג השקת אלבום הבכורה במופע חגיגי בתיאטרון תמונע, מוצ"ש, 25.6.16. סיקרה: שיר ארנבת אלוני, צילם: אלכס מורוזוב.
האולם עמוס באנשים, שמלווים את איתי זנגי, סולן הלהקה/גיטריסט, מתחילת דרכו עם האלבום הזה שהחלה לפני כארבע שנים, במהלכן הופיע בהופעות בית, גיבש את להקתו ויצר קליפים לשיריו.
זו הפעם הראשונה שאני שומעת את הלהקה, סקרנית מהמחמאות הנפלאות ששמעתי מבן זוגי שלי אלכס, שלצורך הגילוי הנאות יש לציין שהוא חבר קרוב של זנגי והוא מי שצילם את התמונה שכעת היא עטיפת האלבום ועוד תמונות רבות של איתי ולהקתו.
בלהקה הנגנים: שני כץ- קולות ופרקשן, אוהד זנגי- בס, תומר סגל- תופים, אסף עדן- אפקטים סינת'יסייזרים וקולות, יקיר גרשון- אורגן רודס וקולות, יובל לולב -סקסופון. אורח- אריאל נחום בקלרינט, אורחת- רקדנית הבטן רינת קשת.
שיר הפתיחה "בוקר יפה" מסמן קו אינדי-רוק, מעט פסיכדלי ומזכיר דברים של אלג'יר, רוקפור וכנסיית השכל, ועם זאת יש תחושה שזו לא עוד להקת רוק מהסוג הזה, שיש כאן משהו מהוקצע מאוד, כלים אלקטרוניים בלייב, וקולה של זמרת הליווי שני כץ מוסיף גוון מיוחד, שמתכתב עם נשות הרוק של שנות התשעים כגון דנה ברגר ואיגי וקסמן והנוכחות הבימתית של כולם גם בתלבושות מאוד ניינטיז אבל גם עם הקריצה לשנות השישים שהיו כאן.
יש משהו טריפי במוזיקה הזו, מוזיקה לסגור איתה לילה עירוני. טריפ-אינדי-רוק. הם פרפורמרים מעולים, מרגישים כמה הם אחד עם המוזיקה ונהנים, כמה מתחשק להיות חלק מהמסיבה שהם יוצרים.
"Her words are so important” הוא הסינגל הראשון שיצא כעת מהאלבום הזה ונראה שיש למעשה גם שירים בעברית וגם באנגלית.
אני מאוד אוהבת את הנוכחות הבימתית של זמרת הליווי הפרקשניסטית, שני כץ, המתופף תומר סגל טעים לאוזן ונע בוירטואוזיות בין עוצמות גבוהות לרגעים יותר שקטים ומוסיף פסיכדליה. הבס של אוהד זנגי, האח של, מוצלח ואפקטיבי, האפקטים האורגנים והסינת'י של אסף עדן ויקיר גרשון יוצרים שטיחי סאונד שממש מאפשרים לשמוע הפקה שלמה, עיבוד חלומי.
ומעל זה נגיעות גיטרה וירטואוזית ועמוסת ריוורב של איתי זנגי. השירה של שני ואיתי יפה ביחד, היא לוקחת את השירה הבסיסית שלו ומעיפה אותה קדימה. אלכס מספר לי שהם זוג והדינמיקה הזוגית שלהם ניכרת, בעיקר בשחרור ובהנאה שלהם על הבמה.
יש רגעים מצוינים שבהם השירה שלה מתחברת לאפקט אלקטרוני בדיוק שקשה להאמין שהוא מאולתר אבל הוא מוגש בלי טיפת מאמץ וזה מאוד מאוד מגניב.
שני מפציצה עם נוכחות של דיווה, סול וגרוב מפתיעים בשיר השני באנגלית, תענוג. מחייכת אל הקהל, רוקדת מכל הלב, יוצרת קשר עין. נותנת שואו, חסרת מאמץ, כריזמתית לאללה.
הגרוב של הקטע הזה כבר יוצא למחוזות סטיבי וונדר, בלי להגזים, האורגן מאוד מדויק כאן בסאונדים ההאמונדיים שנבחרו.
"עצות ליוצאים לדרך" מהפנט, לפי מה שאיתי מספר זה טקסט מחווה לספר על טאואיזם של לאו צה ועם זאת זה ממתק רוק גרובי שלא מתייחס לסאונד סיני כלשהו, יותר לגרוב של מוזיקה מזרחית מקורית.
ככל שההופעה מתקדמת שומעים כאן להקה שהגרוב והפ'אנק שלה, שמערבב מקצבים מרוקאיים לרגעים, מחמיאים לה מאוד, יש כאן משהו מצד אחד שלא בטוח יתקבל במיינסטרים אבל אם כן יתקבל- זה רק יחמיא לפלייליסט.
השיר בו מתארח הסקסופוניסט יובל לולב נשמע כמו שיר שראוי לתכנית אירוח לילית.
הטקסטים קצת נבלעים לי בתוך המוזיקה המשובחת, הם מוזיקה בפני עצמה, המון הרמוניות ואפקטים וריוורבים על הכל. ממה שכן מצליחה לקלוט יש כאן סיפורים של בחור עירוני (שלפעמים שר לבחורה שלו) על כל מיני דברים שעוברים עליו.
בשיר האקוסטי שאיתי שר לבד כבר רואים מספר סיפורים מיומן, ההרמוניות שלו נעימות והוא מגוון בין גרובים שונים גם לבד. הוא מספר בשיר על החוויה של לימוד מוזיקה לאסירים בכלא, יוצר דמויות אסירים וסוהר בצורה משכנעת וחדה, מספר על האחווה שנוצרת בינו לבין האסירים והמוזיקה.
שני מצטרפת אליו בסוף השיר ומוסיפה את הקסם שלה.
כששני שרה סולו היא מדהימה אותי בקול שלה, חובה לעקוב אחריה. נראה לי שכבר כתבתי את זה אבל זו לא חזרה מיותרת. בעיקר כשהיא שרה באנגלית, היא נשמעת חו"ל, בשיר Golden Boy הבוסה נובאי. יש משהו במראה שלה שמזכיר לי את ריטה לי מ-"אוס מוטנטס" הברזילאית.
"מה אני שווה"- שיר מחאה/התבוננות אישית מוצלח מאוד, רגיש, בלי קלישאות, פסיכדלי ומעיף את השכל ועם זאת פוטנציאל להיות להיט.
כל השירים מערבבים כמה וכמה עולמות סאונד בצורה שיוצרת שירים שלמים חדשים, הכל מחובר בצורה מדויקת. הפקה מאוד מושקעת.
"את יודעת ממה הוא התחיל? ממקום כל כך אחר", אלכס אומר, "אני שומע אותו עכשיו וזה כאילו אני שומע אותו בפעם הראשונה". ואני מבינה על מה הוא מדבר. אני רק מאחלת לעצמי להיות במקום כל כך מוצלח בעצמי כשייצא סוף סוף האלבום הראשון שלי. ועם זאת הוא ציין באוזניי שהוא דווקא אהב חלק מהשירים שלהם יותר כשהם היו רק בתחילת הדרך, לפני ההפקה הגדולה הזו. מסקרן אותי לשמוע את ההקלטות הראשונות.
לסיכום, באתי עם רצון להיות הכי מבקרת אובייקטיבית ולהיזהר מהאפשרות שאחמיא להם רק כי הם חברים של החבר שלי- ומצאתי שאני כותבת כתבה הכי מתלהבת ובצדק, כי מגיע להם מקום באוזן שלכם. אפילו מקום של כבוד.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: אלכס מורזוב
וידאו, צילום: אלכס מורזוב
האלבום
