הראפר האמריקני הטריף 11 אלף מעריצים בהופעת להיטים מגניבה, שהיוותה עוד ציון דרך בניצחון ההיפ הופ כז'אנר המוביל בישראל כיום בקרב צעירים.
בפרסום הרשמי נכתב שוויז קאליפה יופיע בישראל "יחד עם להקה חיה שתנגן איתו בהופעה". להקה חיה לא הייתה שם, בפתיחת סיבוב ההופעות האירופי החדש והקצר שלו, שצפוי להימשך עד אמצע יולי (אז ישוב לאמריקה, לטור משותף עם "האבא" סנופ דוג). אבל מי צריך להקה חיה, כשיש 11 אלף צעירים שממלאים כל פינה באמפי פארק ראשון לציון, שרים (מדברים) את כל המילים בעל פה, וחוגגים ערב של ניצחון, עוד ערב של ניצחון, של הז'אנר הכי מצליח בישראל כיום, בקרב הקהל הצעיר. רק יומיים קודם הגיעו 7,000 איש למפגש פסגה של ההיפ הופ המקומי באמפי רעננה. בתחילת המילניום היו קוראים לזה "מסיבת חישגוזים". אמש חיממו את קאליפה פלד, כהן ומושון וההרכב "פיוצ'ר", שמתקלטים להיטים מחו"ל, עושים שמח ומושכים זמן. בשלב מסוים נשאל הקהל עם הוא רוצה "חישגוזים", אבל הילדים, שרק נולדו בניינטיז, רצו את קאליפה, הדבר האמיתי נכון לעכשיו. לו רק היו יודעים ש"קאליפה" פירושו לא רק "מצליחן" אלא גם "חליף", כלומר מנהיג מוסלמי, למשל כמו אל-בגדאדי שבימים אלה מוביל את דאעש.
בקיץ שעבר ההיפ הופ הרים גבוה את הראש, ובקיץ הזה הוא כבר שולט. ההופעה של וויז קאליפה היתה פחות מלכותית מזו של קנייה ווסט, ולטעמי האישי פחות מדליקה ווירטואוזית מזו של כריס בראון, אבל היא היתה לא פחות טובה, והקהל שתה, אכל ועישן אותו בהתלהבות מטורפת. לוויז יש כריזמה חזקה, יכולת ראפ מעולה וטקסטים מגניבים. הוא מהראפרים שמסוגלים למלא את החלל – הפיזי והמוזיקלי – רק עם עצמם. הראפ שלו כל כך כובש ודומיננטי, עד שהוא מסוגל להגיש אותו א-קפלה ללא ליווי, ועדיין להישמע כמעט מושלם. עם זאת ברור שהפלייבק שמלווה אותו בכל שיר עשוי היטב ומהודק ברמת גימור מהונדסת. עם כמה שהצליל שלו נשמע עכשווי, כלומר "רזה" וטראפי, הוא רחוק מלהיות מרושל. כל באס וכל ביט במקום, והקהל מזהה שירים לפני שהתחילו לפי קצה של צליל, ממש כמו ברוקנ'רול. הקהל גם מריע (איך לא) לגוף השרירי והמקועקע של קאליפה, שדי מהר נשאר בלי החולצה וחשף ריבועים נוצצים מזיעה, קצת מעל התחתונים שבלטו מעל למכנסיים הנמשכים כלפי מטה, לשמחתן של הבנות בקהל.
יש לקאליפה שורה של שירים טובים, שכרגיל אצל אמנים מהסוג שלו נעה בין להיטים שזלגו למיינסטרים, כמו " See You Again" עם צ'ארלי פות', שהוקדש לזכר השחקן פול ווקר מ"מהיר ועצבני" והגיע למקום הראשון באמריקה, " We Dem Boyz", " Young, Wild & Free" ו-" Black and Yellow", שלושתם היו מועמדים לגראמי (סך הכל היה מועמד שבע פעמים), ולצידם שירים פחות מוכרים לקהל הרחב, שהמעריצים שואפים אותם חזק לריאות. בכלל, נושא העישון של מריחואנה הוא תמה מרכזית ביצירה של קאליפה, עם להיטי הופעה כמו "Roll Up" ו-"Bake Sale", כשבאחד מרגעי השיא צמד בלונים ענקיים בצורת ג'וינטים ריחפו מעל ידי הקהל. אני עצמי לא מעשן, אבל אי אפשר שלא להעריך את הדבקות של ראפרים דוגמת קאליפה בהטפה לשימוש בחומרים מרגיעים. מבחינתו לגליזציה היא לא שאלה.
קשה היה שלא להבחין בדחיפה שעושה קאליפה ללייבל שלו "Taylor Gang", שהקים בעיר בה גדל פיטסבורג, פנסילבניה, לייבל שג'וסי ג'יי הוא ה-A.R. שלו. בכלל, וויז הוא כבר מזמן לא רק ראפר, ושייך לשורה של אמני היפ הופ שהפכו זה מכבר לתעשיית שואו-ביזנס מתוחכמת. לצד הלייבל והמרצ'נדייז הוא כבר כיכב בסרטי קולנוע וטלוויזיה ושיתף פעולה עם שלל אמנים אחרים. ההופעה המוצלחת שלו בישראל, בפתיחת רגל אירופית לסיבוב הופעות משל עצמו, רק מעידה עד כמה הוא שייך היום לליגת-העל של כוכבי ההיפ הופ שאמריקה משווקת בהצלחה לעולם. אולי הוא (עדיין) לא עשיר ומצליח כמו ג'יי זי וקנייה ווסט, אולי אין לו הילת מופרעות כמו של כריס בראון (וויז הוא בגדול ילד טוב שגדל להורים שהם אנשי צבא), ואולי עוד לא זכה ב"גראמיז" שלו, אבל עם אלבום שישי בעשור שנים, שורה להיטים שהקהל הצעיר מתחרפן מהם ויכולת להחזיק שעה ורבע אינטנסיביות ולרתק מעל לרבבת מעריצים אי שם במזרח התיכון, וויז קאליפה הוא כוכב, שבטח עוד יחזור לפה, כשהחישגוזים שוב יהיו באופנה. אולי אז הוא באמת יגיע עם הרכב נגנים מלווה.
עוד תמונות מהמופע, צילום – עדן שוחט.
וידאו מהמופע, צילום – אסף נבו
