טורקים בחצר האחורית

אירוע הנעילה של פסטיבל תל אביב איסטנבול –SOUND PORT בחצר האחורית של Diego San, המשביר תל אביב, שבת 12.03.2016. הופעות – Shame On us, INSANLAR. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

הבעיה המרכזית בחיים שלי הוא ריבוי מופעים, ישנם ימים, או יותר נכון לילות במהלך מתקיימים מופעי מוסיקה חשובים, איכותיים, מחוייבים בו זמנית במספר מקומות, לפעמים אני מצליח לדלג מאחד לשני ואפילו לשלישי, בדרך כלל אני תקוע עם הדילמה ועם ההחלטה לאן להגיע, לכאן או לשם.

כך קרה שאת כל אירועי פסטיבל SOUND PORT שהתקיים במהלך הימים האחרונים החמצתי לטובת אירועים מקומיים לא פחות חשובים. את הרחת לוקום, הטורקיש דילייט שלי, טבלתי במוצאי שבת בחצר האחורית פנימית של דייגו סאן, בר אסיאתי אוריינטלי מקסיקני ואחד הלוקיישנים הכי לוהטים בתל אביב ליודעי דבר.

את התובנות התחלתי לאסוף כבר בשעות אחר הצהריים המאוחרות כאשר החצר של הדייגו סאן התמלאה בהמוני צעירים, אלו מהסוג המתוייג היפסטרים, זקנים זקנים, עבדקנים, קצרים, ארוכים, מסולסלים, דלילים, שחורים כפחם או בהירים עד אדמוניים, כולם לא נותנים פרנסה ליצרני מכונות וסכיני הגילוח. צריך רק לעלות על כסא ולצעוק בקול שהקיץ בדרך וכדאי כאילו לגלח, לא רק בנות.

אחרי שעתיים במהלכן אנשי גארדן סיטי מובמנט פמפמו את הביטים והגרוב בתקלוט רצוף והמקום כבר היה עמוס עד דחוס, עלה לבמה המאולתרת בשולי החצר, הרכב מקומי המונה שלושה צעירים – Shame On Us המגדירים עצמם כטריו הניזון מצלילי סינטסייזר לצד השפעות אפריקאיות ובלקניות.

החוויה המוסיקלית שלהם היא מצע צלילים הנע על גבי הצ'יל אאוט האוריינטלי עם מקצבים מרומזים של צמד תופי קונגוס וערימת מיקסרים, מקלדת אחת וסינטסייזר קטנטן המלווים את נגן הבגלמה (סאז טורקי) ויציאה לחפירות פסיכדליות ארוכות טווח שבסופם פרשן עבורי נגן הבגלמה שבסך הכל מדובר בג'ימג'ום קטן ובלתי מתוכנן מראש.

עוד ארבעים דקות נוספות של פמפום ביטים מבית היוצר של יוני שרוני ויואב סער מתנועת גני העיר בעוד ההרכב הבא, הטריו הטורקי, עמל ושוקד על הכנת הציוד שלו למופע הבא, ימבה של כבלים עם PL ו- XLR נמשכו מעל עורפו של baris k כאשר ביקש לחבר את המוני המיקסרים, מקלדות, קורגים, סינטיסייזרים אחד לשני והלאה לקונסולה לא קטנה, כך גם עמדת הדרבוקה הענקית העשויה נחושת וארד רקועים התגאתה בסט פדלים ואפקטים, לא פחות ממנה העמדה השלישית שהתגלתה בהמשך כמקום מושבו של נגן הבגלמה הטורקי, בגלמה יותר ארוכה ויותר גדולה מזו של המקומיים.

כאשר סוף סוף התחילו הנגינות הם התבררו כחפירות אינסופיות, מהזן המערבב צלילים ריטואלים רפטטביים סופים במקורם, לצד נויז אלקטרוני המסומפל וממוחזר דרך שלל הרכיבים המרושתים ביניהם עם הנפות יד מאולתרות על גבי הדרבוקה תוך לגימת אלכוהול בין לבין, פסיכיאטר מוסמך היה הופך את היצירה הארוכה והממושכת למעין תרופת פלא לכל חולי הנפש שבסביבה, הקהל הרב והעצום שמילא את החצר חפר עצמו אל תוך הויברציות החוזרות ונשנות, הלהג המקוטע המתהדר באפקטים אלקטרונים מסומפלים, המקצב הבלתי חוזר על עצמו לרגע והחוויה הסופי טורקית היוו רגעים מעורפלים של שכרון חושים, ההיפסטר השחרחר בעל הזקן והבלורית המקורזלת שעמד לידי היה שקוע כל כולו בביטים הגזורים והמאוולים הדיגיטליים שהשתחררו ממערכת ההגברה, היווה דוגמה לניסיון הטורקי להשתלט על התובנה הארצישראלית כמו מזימה מחושבת מראש, ברגע מסויים הבנתי שככל הנראה מדובר בניסיון אמיתי של חוצנים לפלוש לתודעה ונסתי על נפשי, לא מאוחר מעשר דקות לקראת סיומה של ההופעה, המשכו של הערב כבר נדד למועדון ברקפסט, אני הלכתי לנשום אוויר על המזח של נמל יפו, חמש דקות לפני המופע המתוכנן של דנה ליקוורניק, אקא Dana Ella, אחת מזמרות האר.אנ.בי המקומיות היותר טובות, על כך בפעם אחרת…

בקטנה – העניין עם ההיפסטרים, עבדקנים וכו', קחו זאת ברוח טובה J

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו