איגי וקסמן, רוקרית מימי רוקסן הפרועים, הנמצאת תמיד בשטח, הכריזה על חגיגה, יום הולדת לאלבום הראשון "אדום", דפנה טלמון המוכשרת הגיעה כדי לחגוג, לתעד ולספר.
לא רואים עליה, לא שומעים עליה, שעבר כל כך הרבה זמן מהאלבום ״אדום״. עלתה לבמה בהתרגשות ונתנה שואו של רוק עם נגיעות של בלדה, קצת צחוקים עם הקהל והמון דואטים עם חברים שעיצבו את הפסקול שלי.
שמתי לב, לאחרונה, שאני מוזמנת ליותר ויותר חגיגות 20 שנה לאלבומים שעיצבו אותי ואת בני דורי. זה בא באותה נשימה עם פגישות מחזור. פתאום בגיל ארבעים, אנשים רוצים לשחזר את רוח נעוריהם, להיזכר וליהנות כמו פעם. לרוב בני הארבעים יש בבית ילד עד ארבעה, משרה וכמה כיווני אוויר, והמשב הניינטיזי באמת מרגש. טוב אני לא יכולה לעשות צ׳קד על אף אחד מהסעיפים, אבל בהחלט רוח נעימה, וגם לי כייף לרקד לצלילים מוכרים, בלי הצורך ללמוד משהו חדש. ובכלל נדמה לי שבתוך בהלת היום יום הקדחתנית של החבר׳ה בני גילי, למי יש זמן ללמוד להקות צעירות, אוונגרדיות, ביזריות (רגע, אל תתרעמו, זו הכללה), ובכלל תמיד נעים להיזכר, לזמזם בכייף.
אז נכון שלא הצלחתי להיזכר אם הייתי בעבר בהופעה של איגי וקסמן, אבל מה זה חשוב שכן, היא תמיד היתה שם כחלק מהפסקול של התקופה.
עברו גם עליה 20 שנה מאז האלבום הראשון, אללי, הזמן עובר כשנהנים, ואיכשהו נראה לי שכל החבורה שהופיעה אתמול נהנו, באו ליהנות וימשיכו ליהנות, כי כדאי שזה יהיה מוטו, אם לא באנו ליהנות, למה באנו? עמוק/רדוד מה זה משנה.
איגי עלתה לבמה. בזמן. יחי הבארבי שמקפיד שעשר זה לכל היותר עשר ורבע. ובכך מאפשר לבני גילי עם ילד עד שלושה ובייביסיטר לפי שעה, לחזור הביתה ולשחרר את המונה הדופק, וגם לישון כמה שעות לפני שהאחד עד שלושה מתחילים להתעורר בכל מיני שעות מוזרות, ובכלל יש כאלה שיש להם עבודה כזו עם קיוביקל מסודר למחרת על הבוקר, והבארבי עושה כבוד לזמן של כולנו. סחטיין, כן יירבו.
אם ככה, איגי עלתה לבמה, יפהפיה קורנת מאושר והתרגשות. הקהל התרגש איתה. מה גם שהקהל כלל חברים רבים של איגי, והיא ציינה זאת במהלך המופע. בכלל ההופעה היתה חמה, משפחתית ואוהבת. והבארבי היה מלא מלא מלא. וזה כייף. נכון, רובם בני גילי, כאילו זה די ברור לא? אבל בתוך הקהל אפשר היה למצוא כמה ילדים, חלקם ילדים של חברי הלהקה: ״אבא מעולם לא ראיתי אותך מנגן בסקסופון״ צעקה ביתו של אמיר וינצ'י. כולם מחאו כפיים, ובין לבין הגנבתי את שלי ״אבא תעשה לי אח״ בכל זאת, אי אפשר להסתכן בגילוי עריות. ״אבא תעשה לי אח״ חזרה אחרי איגי, תוך שהיא חושבת שזוהי ביתו של וינצ׳י, הקהל צחק. ביתו של ויצ׳י הופתעה. בקיצור הופעה חמה וחברית, כבר אמרתי?
גם אם לא חשבתי שאני מכירה את האלבום ״אדום״, נוכחתי כי טעיתי. ואז עלתה האורחת הראשונה לערב העמוס רוקנרול, עינת ארליך. ואיגי ציינה שלא זו בלבד, אלא שארליך היתה זו שעשתה קולות בהקלטה המקורית של האלבום. ואם זה לא מספיק, בהדרן איגי קראה לה לשוב ולשיר איתה.
בהמשך וכשאיגי דואגת להתבלבל בסדר השירים חמי רודנר עלה. ״טוב אני בלי משקפיים ולא ראיתי את סדר השירים״ ארבעים כבר אמרתי? אבל זה לא שינה כלום. כי חמי על הבמה. ואיגי גם. והם נהדרים. לא בטוחה אם הקהל חיפש איזשהו רמז למערכת יחסים רומנטית שהסתיימה כל כך מזמן או לא, אבל השניים מעולים. וכייף לראות שהעבר בעבר וההווה בהווה, ובדיוק מאחורי נעמד עתי שולברג. חייכתי ביני וביני.
אחרי שהסתיים האלבום הראשון, הרגיעה איגי את הרוחות ואמרה שלמזלנו יש לה עוד רפרטואר עצום. צודקת.
ואז עלה מאור כהן, שהוא יכול היה להביא שלום מבחינתי. הוא משדר שלווה, אושר ונונשלנטיות, איזי גואינג וכייף בלתי רגיל. ואת כל זה הוא הביא איתו אל הבמה. וגם כמה להיטי ניינטיז ביניהם ״השכן שלא ישן״. וזה הזמן להתוודות. אי שם, באמצע שנות ה-90, גרתי מול הדירה בה הוא התגורר. אם כן, אני לוקחת על עצמי את האחריות. ובאמת שאני לא יודעת לישון.
מי שמכיר אותי כשאני מצלמת ודאי יודע שאני קוף לולייני ששום מדרגה, במה, מעקה או רמקול בגודל אימתני לא יכול לי – אני מטפסת צוקים באולמי הופעות. עד שמורידים אותי גברתנים לבושי שחור ומנופחי שרירים. ובכן בעודי עומדת על שפת הבמה, מלמעלה, הגיעה ההבלחה המאושרת של היום. רם אוריון, שניגן על חשמלית ואף הפיק מוזיקלית, עמד אולי מטר ממני. לרגע אחד חייכנו. הרגע התפוגג והוא המשיך בלהט המוזיקלי על הגיטרה ואני המשכתי בלהט הויזואלי על המצלמה.
איגי לא שכחה להודות לכולם. כולל לסבתא ששמרה אתמול בלילה על לילי. והוכיחה שאודם אדום, קול עוצמתי, היסטוריה מוזיקלית, דואט עם אקס, חברים משנות ה-90, ובארבי אחד יכולים כולם גם יחד לשמח אולם מלא מפה לפה. רק לא לחכות ל-40 שנה לאדום.
בדרך חזרה הביתה, אפילו הרדיו התיישר לשנות התשעים ״כשזה עמוק״ שרו לי קורין אלאל וענבל פרלמוטר.
לחצו לצפייה בגלריית התמונות שדפנה טלמון צילמה.
וידאו, צילמה סמדר הרמן שריר
