המופע הראשון של צ'יק קוריאה ובובי מקפרין, אמפי שוני, רביעי, 22.07.2015, אורחת – אחינועם ניני. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת ב"מגפון" עיתון ישראלי עצמאי וגם בפורטל "בילוי נעים".
לא דאגתי, לא שמחתי, כן, האנטי תיזה ללהיטו הישן והידוע של בובי מקפרין, האמת, זו הייתה הסיבה האמיתית שהטרחתי את עצמי כל הדרך עד בנימינה בפאתי בהונותיו של הר הכרמל, היכן שנחבא לו בין הגבעות האמפיתאטרון שהכובש הרומאי הוריש לרשת מועדוני זאפה לימי הקיץ.
צ'יק קוריאה בן ה- 74 נחשב כאחד מפסנתרני הג'אז החשובים עד הכי טובים המצויים כיום בעולם, האיש אוחז בביתו מדף עליו מונחים 22 פרסי גרמי בוהקים לצד 63 פעמים בהן היה "רק" מועמד לפרס, מבחינתי קוריאה הוא הפסנתר מאחורי הרכב העלית של הג'אז פיוז'ן – ""Return to Forever שכלל את סטנלי קלארק, אל דימיולה, פלורה פורים, ז'אן לוק פונטי ועוד שמות מבכירי וטובי מוזיקאי הג'אז העולמי, בובי מקפרין, ילד לעומתו, רק בן 65, נחשב לאומן מוזיקה ושירת א-קפלה, במיוחד בנישה בין סגנון הפופ לאוונגרד וג'אז, לעומת חברו הבוגר יותר מדפו הביתי מאחסן "רק" 10 פרסי גראמי.
לרוב הישראלים בובי מקפרין זכור במיוחד בזכות להיטו משנת 1988 "Don't Worry, Be Happy", מעין ווריאציה על אמרת כנף של גורו הודי העונה לשם מהר באבא המזכיר ולא במעט את הרעיון העומד מאחורי משנתו של רבי נחמן מברסלב "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד".
אבל מדוע ולמה כל החפירות הללו? אולי כדי שתחושו במעט את התחושות שלי שישבתי כל הערב באמפי בשוני, צופה לעבר הבמה עליה ניצב רק פסנתר כנף גדול ושני שרפרפים עליהם ישבו צ'יק קוריאה ובובי מקפרין והתעסקו בהומור רב די בינם לבין עצמם בלהטוטי קלידים המרמזים על קטעים ויצירות נבחרים לצד משחקי סרעפת וגרון, יוצרים לעצמם שביבי ופיסות מתוך יצירות מוכרות, במיוחד של קוריאה, וריאציות שיצאו מעת לעת להפעלת הקהל כמקהלה ווקלית מתוזמנת היטב, בנים, בנות, אגף ימין, אגף שמאל וגם המרכז על פי הנפות ידיו של קוריאה, מלווים בגיחוכים ופרצי צחוק של היושבים מאחורי לכל אותן מנייארות מוזיקליות שנחלצו מגופו של מקפרין המתעתע במלודיות.
ואילו אני? יושב וצופה ומאזין, תוהה ביני לבין עצמי, מתי הוא כבר יבצע את השיר ההוא, נו כבר, ומתי אחינועם תעלה לבמה, באמת, אני כבר קצת קצר רוח, ואני מעיף עין לעבר הקהל מסביב, הי, קלטתי כמה אנשים מנמנים, נכון שרוב הקהל צמוד במבטיו ואוזניו לנעשה על הבמה, אבל מדוע מנמנמים, זה לא קונצרט של הפילהרמונית, סליחה, אז נשענתי לי על המעקה בגלריה המרכזית, היכן שהתמקמתי מול הבמה ונתתי לשניים הללו על הבמה להמשיך ולהשתעשע, קולט פה ושם את הבדיחות המוזיקליות שהם עושים לכמה יצירות,
התמתחתי מעת לעת, בדיוק באותם רגעים שבובי, בחולצה של פסטיבל הג'אז במונטריי משנת 2014, הלך הצידה, לאזור האפל של הבמה, מותיר את קוריאה ללהטט על קלידי הפסנתר, לתת לצלילים לזרום ולפרוץ באופן חלק ומהוקצע מה, לפנק את האוזן במנגינות, אך הנה בובי חוזר שוב, אולי כעת הוא יבצע את השיר ההוא? לא, הוא סתם מנסה להתעלל כעת בחלק שלו בפסנתר, נוקש על המיתרים והפטישים בפנים, חובט בחזהו כדי להרעיד את צלילי הסרעפת העולים ופורצים מתוך מקצב מאולתר עד כדי מנגינה נשברת, סליחה, אדונים נכבדים, היכן השלום ישראל, שלום שוני, אנחנו אוהבים אותכם, טוב לבקר בארץ, אתם קהל נפלא, שום דבר מכל זה לא נפלט, אפילו לא ברמיזה, הם, קוריאה ומקפרין, משתעשעים להם על הבמה, אנחנו, הנתינים, צופים בהם וכך זורם לו הלילה, עד אשר אחינועם ניני נכנסת לבמה.
או, חשבתי לעצמי, הם בטח ערכו חזרה מוקדם יותר, בטח נועה תשיר יחד עם מקפרין את הלהיט שלו, אז אולי באמת כדאי להפסיק לדאוג ולהתחיל להיות שמח…
אך לא, הלהיט נשאר תקוע אי שם לפני שנות התשעים של המאה שעברה, אחינועם, צ'יק ובובי נתנו לקהל עשר דקות תמימות של אלתור פסנתר וקולות שהצמיתו את כל האמפיתאטרון הזה למושבים בהאזנה.
מופע שלם הכולל אינטרפטציות אישיות לשלל קטעי מוזיקה החל מקריצות קלאסיות, דרך אלתורי ג'אז ועד מחוות לשירי פופ הוא התבשיל שקוריאה ומקפרין הגישו לאוזני הקהל.
בקטנה – המופעים הבאים של הצמד הוכרזו כסולד אאוט, נותרו כרטיסים ספורים למופע בליל שישי באמפי Live Park בראשון לציון.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
[…] את הסוכריה הכי טעימה בצנצנת שומרים נגני התזמורת והמנצח לסוף, חלקו האחרון של הקונצרט שמור לכניסתה לבמה של אחינועם ניני, כן, נועה ההיא, מהאפיפיור, מהפרזידנט אוף יו אס אי, מכותרות ימין ושמאל, מההצהרות ההן בעניינו של אריאל זילבר, הטוקבקים, כן הכל, אחינועם ניני היא זמרת אדירה, התימניה הזו גדלה בישיבה בארצות הברית מחזיקה בתוכה קול מצויין, האמת, גם ארסנל השירים שלה הוא מצבור להיטי ענק, בגילוי נאות כבר חוויתי הופעות שלה, אז בצוותא ועוד. […]