מופע השקת אלבומו של יובל בנאי "עוד שיר אחד", מועדון רידינג 3, שני, 09.03.2015, אורח – אהוד בנאי. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל
את יובל לבד על הבמה ראיתי במופע מיוחד בפסטיבל הפסנתר האחרון, לצדו אלונה טוראל על הפסנתר, מופע אינטימי, שנגע בפערי דורות שביניהם ואף אסף אליו חבר – נושי פז. ארבעה ימים לאחר מכן הוא שחרר את השיר הראשון מהאלבום החדש, שיר הנושא "עוד שיר אחד", לאחר ההאזנה הראשונית, התרגשתי מאוד, כאשר נרגעתי קצת וניסיתי להיות יותר מיושב בדעתי ולהתמודד עם הרגשות, הצלחתי לנתח ולהבין גם למה, ואז כתבתי לעצמי – "בוקר טוב עם שיר חדש, הסינגל הראשון מתוך אלבום הסולו החמישי של יובל בנאי, ושבו הוא פונה לאביו יוסי בנאי, משקף את ה DNA של האלבום העתידי גם בטקסט וגם במוסיקה."
כי מעבר לטקסט ולדבריו של יובל בעקבות השיר – "זה שיר שכתוב כמכתב שבו אני מספר לאבא שלי על מה שעברתי בחיים שלי בשנים האחרונות, איפה אני חי ועם מי, מה חשוב לי היום ואיך השתניתי. בשיר אני גם נזכר בחוויות מעצבות שעברתי אתו כשהייתי ילד, איך ראיתי אותו על הבמות, איך נשביתי בנקודת המבט המכשפת שלו על העולם. מבחינתי זה שיר מאד אישי ומאד רגשי, כי הוא בעצם נוגע במשאלה שאבא שלי היה רואה אותי היום, היה זוכה להכיר אותי כמו שאני עכשיו, כי כמו שאני כותב בשיר, אני חושב שהוא היה נהנה – ואולי אפילו היינו זוכים לחוות יחד דברים שקצת פספסתי אתו בתור מבוגר. אבל למרות שזה כל כך אישי – ואולי דווקא בגלל זה – אני מאמין שכל אחד שמנסה לחבר את הנקודות בין המקום שהוא בא ממנו למקום אליו הוא הגיע יכול למצוא בו את עצמו.״ ובנרטיב הזה בנאי פשוט לקח אותי בחזרה לימי ילדותי שלי, שבתות בבוקר עם קולו העמוק של יוסי בנאי בתוכניות הרדיו, שירים, תסכיתים, מערכונים, הסיפור של מחזה צייד הפרפרים, עניינים שנטמעו גם ב DNA האישי שלי, והפכו למעשה את ההצצה לאלבום לסוג של הצצה לתוכי, לילדותי שלי, ולדעת להקביל ולהעריך את התובנות של היום במבט בוגר ומנוסה יותר, מן רגש כזה שעולה ומכסה את פניך…
כאשר האזנתי לאלבום החדש במלואו לראשונה, הצלחתי לשחרר את הפסקה הבאה "הנה ביקורת אלבום הכי קצרה שנכתבה אי פעם – "הוא משתבח עם הזמן", מה עוד אפשר לאמר? לדעתי ארבעת המילים הללו מספיקות, יובל בנאי, עוד שיר אחד, אלבום חדש, 2015, נוגע במקומות הנכונים, עושה את הטקסטים הנכונים, האסוציאציות הנכונות, התזמור, העיבוד, ההפקה, תכלס, שימו יד על עותק, 9 למרץ, רדינג3, מופע ההשקה. אני בלופ כבר מספר ימים."
אז קחו את התחושות והתובנות הללו וצקו אותן לקוקטייל המורכב מהחוויות ששיתפתי לפני מספר שנים ספורות בעקבות סדרת מופעים אקוסטיים של להקת משינה שנפתחה במועדון בארבי – "משינה שלי מתחילה אי שם בראשית שנות השמונים כאשר חוף הילטון היה הבית או לפחות המקום בו רובנו שרצנו, במים כמובן, בין הגלים, גם שלומי ברכה היה שם, בין גל לגל, הספיק להביא עמו חבר, יובל, הם התחילו להתעסק במוזיקה, החלו להופיע בפינגווין, בימים ההם, כשהסצנה רק החלה להתעורר, עוד לא סגורים על עצמם. בבקרים גולשים בים, בערבים מתחרעים בבילויים ומסיבות. אכן כמו שמשינה שלי, היא שלכם, של כולנו, של כולם, כך גם הגשש החיוור, כך גם כל השבט הענקי הזה של הבנאים, להיכן שלא תפנה אחד הנציגים שלהם, שר, מנגן, מצחיק, או מציג."
ותבינו את משקל המטענים עימם הגעתי אמש למועדון רידינג 3 בקצהו של נמל תל אביב, כדי לחוות ולשמוע את יובל בנאי, סולן להקת משינה, חוגג את השקת אלבום הסולו החמישי שלו "עוד שיר אחד" בערב שהוגדר כחגיגת בר מצווה, מוקף בבני משפחה והרבה בני דודים, חברים ואנשים ההולכים עימו בדרך שנים, כי אכן, הייתה באולם אווירה משפחתית של קהל שהגיע לחגוג יחד עם החבר את הפרק הנוסף במסלול מוזיקלי ארוך עשיר ומלא בתחנות המהוות חלק מפס הקול הישראלי, ובהרבה בחינות אף פס הקול האישי שלי.
יובל בנאי, מלווה בחברו ממשינה אבנר חודורוב בקלידים, סקסופון ואקורדיון, אייל לנזיני בקלידים ומחשב, דני מקוב על התופים וכלי ההקשה, הגיש את ליין אפ השירים שבחר הכוללים ביצועים חשמליים לצד אקוסטיים, הן מהאלבום החדש, הן מחומרים קודמים כולל שירי משינה שהם בלתי נפרדים בהפקה מוזיקלית חדשה של טל מטמור ואבנר חודורוב, הפקה הקורצת במקצת לפרויקט מוביוס טריפ שיובל וטל צלחו לפני שנה המעטרת את הקלאסיקות בחידושי מוזיקה בני זמננו, במיוחד בשדות האלקטרוניקה והז'אנרים החדשים, הצועדים קדימה מעבר לרוק הישראלי המשינאי הקלאסי.
בליגה של שוקי וויס אין חוכמות, המופע מתוקתק מכל בחינה, טכנית, ויז'ואלית, ספקטקל תאורה עשיר ומדויק שעיטר את המתרחש על הבמה באופן נכון, קשר חם וחברי בין בנאי שעל הבמה ובנאי של החברים, באנקדוטות והערות מאירות פה ושם, בגחמה מוכרת של ישיבה על קצה הבמה מול הקהל המסב סביב השולחנות ובחיבור שחזר לקבל צבע פומבי לאחרונה בין יובל ובין בן דודו אהוד, אושיית תרבות מוזיקלית אדירה בפני עצמה, החיבור שהחל ביניהם במוזיקה עוד בראשית ימיה של משינה, נמשך במהלך השנים והתחזק והתחדש ביתר שאת בעקבות הפרויקט המשותף כאשר שתי הלהקות של הבנאים ערכו רצף מופעים משולבים ומאוחדים בהיכל התרבות לפני שבועות ספורים.
כן, יובל ארח את אהוד והפעם בצעו יחדיו גם וגם, משיריהם, במשותף, בדואט, אחרי שכבר הגישו את ההפוך על הפוך במופע המשותף.
האמת, הייתה חסרה רק הדרשה של בן המצווה בפני קהל האורחים כדי לשוות לערב צבע של מסיבת בר מצווה, כי זהו אלבומו הארבע עשר של יובל, עם משינה ובלעדיה (בלי לספור אוספים ומופעים חיים).
אז תל אביב קיבלה את שלה מהחגיגה של יובל בנאי, את המשכו של סבב מופעי ההשקה הוא לוקח יותר צפונה ויותר פריפריה, חמדת ימים, איניגו מונטויה ופאב הפרה, צפונים, תתארגנו.
בקטנה – אלישע, הבן של ובזכות עצמו נכח בערב, על שולחן צדדי, עם חברים, האמת, זה היה רק מוסיף לאווירה המשפחתית – חברית אם כוכב הרוק החדש היה מצטרף לכוכב הרוק הוותיק בדואט, לא משנה מה, שלו, שלו או שלהם, סוג של חיבור קדימה, המשכיות בנאית…
ליין אפ: אוהבת אותי, התשובה, מעבר להרים, לא יכול לעצור את זה, גורל נדוש, יש לי טלוויזיה, את לא כמו כולם, ברחובות שלנו, עוד שיר אחד, מהפכן, ממשיך לנסוע (עם אהוד בנאי), בלוז כנעני (עם אהוד בנאי), באבא קוסמי, להתראות נעורים. הדרן: נגעה בשמיים, אהובתי.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו, צילום – אדוה אראל
