עמיר לב במופע מיוחד "סולד אאוט" לציון עשרים שנים לאלבום "עמיר לב", אורח כבוד – אביתר בנאי. רביעי, 28.1.2015. מועדון בארבי, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
עשרים שנה, פגישת מחזור, טרובדור, קהל מאמינים, היה כיף, אלו המרכיבים שלקחו את המופע אמש במועדון בארבי למקום השמור למופעים מיוחדים, חשובים ואיכותיים.
לפני עשרים שנה השיק עמיר לב את אלבומו השני העונה לשם המקורי "עמיר לב" הכולל תריסר שירים אותם כתב, הלחין וביצע עמיר לב בעיבודם המשותף של מוטי ביקובסקי, עודד שכטר ורועי שקד. אלבום שיצק בפס הקול המקומי של הקהל הצעיר דאז ועד היום למעשה חומרים כ"שש שעות", "אריה ורותי", "קסם" ו"חבק אותי" שהפכו להמנונים המלווים את קהל המעריצים הגדול והאדוק של עמיר בכל הופעותיו.
כי עמיר, אחד הטרובדורים המוכשרים המשוטטים כאן בשדות המוזיקה הישראלית, קבע כבר אז את הסמן הנכון למקום בו צריכים הפולק והרוק הישראלי לשבת יחדיו, זאת ראינו לפני ימים מספר
"סולד אאוט" זהו מושג בעל משמעויות רבות בסצנת המוזיקה הישראלית, ובמיוחד במועדון בארבי, מושג זה מגדיר הסטת הוילון השחור המפריד בין הרחבות המוכרות למתחם בו שכן בזמנו מועדון הקולטורה עליו השלום, על מנת שהקהל המונה כאלף איש יוכל למצוא מקום עמידה נח עם זווית צפייה לעבר הבמה. אולם המקום הכי קדוש במקדש הזה הוא ממש מתחת לבמה, בינה ובין הרחבות, היכן שעומד הקהל המאמין ביותר, אלו שמכירים את כל המילים ומבחינתם אפשר להעביר אליהם את המיקרופונים והם ימשיכו את המופע בעצמם. אני השתדלתי עד כמה שאפשר להתברג ביניהם מבלי למעוך רגליים, אחרי שהגעתי ממש בשעת השין כשהמופע יצא לדרך.
הערב החל במילות פתיחה של כתב הספורט, הסופר, משורר ולהטוטן המילים אודי שרבני שאמר מאוחר יותר את המילים הבאות – "אתמול, היה לי הכבוד לפתוח ולהציג את עמיר לב בהופעה החגיגית לרגל 20 שנה לאלבום ההוא, הראשון, שאין לו ממש שם, והוא לא ממש הראשון, אבל לעזאזל איזה נקודת ציון הוא. ואתמול, הבארבי היה מפוצץ, והיה נדמה שהרחיבו אותו עד המאפייה ההיא שתמיד סגורה כשאני עובר שם בלילה ושהריח משגע אותי, ולרגע חשבתי שזה פסטיבל מונטריי, ואני זה בראיין ג'ונס שעולה לבמה רק כדי להציג את ג'ימי הנדריקס לקהל, אבל אין לי צעיף נוצות, ובבארבי לא היה היפי אחד (וטוב שכך), ועם כל הכבוד לג'ימי הנדריקס, עמיר מרגש אותי יותר, ושנינו, ברוך השם, עברנו את גיל 27 יפה. ו-וואו, ואיזו הופעה זאת היתה, ואיך היא אמרה? תסתכל על הקהל, תראה את העיניים שלהם, איך הם מקשיבים לו, לעמיר. ומה רציתי להגיד פה, בכל הזרם תודעה הזה? אה, כן, רציתי להגיד משפט שאני משתדל להגיד בכל יום לעצמי: שום דבר לא מובן מאליו."
ואז עלו חברי ההרכב המלווה – רם אוריון בגיטרות, יונתן לויטל בגיטרת בס, נווה קורן על התופים תופים ועמיר לב ופשוט בצעו את שירי האלבום בפני הקהל הרב, שחש במעין פגישת מחזור, כאשר עמיר מזמין אורחים ליטול חלק במופע, שלושה שירים עם תומר ישעיהו והבוזוקי שתיבל בנופך אוריינטלי אתני אקזוטי את השירים בהם נטל חלק, שלושה שירים עם אביתר בנאי בדואטים ומבחינתי נקודת השיא הייתה הדואט בשיר הפותח של האלבום "שש שעות". ועוד שני שירים עם גליה חי בויולה והיא טובה בזה, ושירה.
חלקו השני של הערב הוקדש לאסופת שירים מאלבומיו הנוספים של עמיר לב.
וכעת לחפירה – בשיריו עמיר משתדל לא לגעת בחומרים פוליטיים במפורש, הכל במרומז על מרומז, בקריצה מתוחכמת אך פשטנית, הוא לא האיש שידבר ברחל בתך הקטנה, הוא מתחכם בעדינות, יורד במטאפורה לשולי הדרך ומשתדל להתהלך בשבילי עפר הסמוכים לדרך הראשית, משאיר למאזין ולצופה לקחת את הסאב טקסט ולהניחו במקום הנכון, ולכן, עשרים שנה וקצת אחרי שהאלבום פרץ דרך וסימן הרבה בימים ההם, ובכלל, לחגוג יובל וחצי יובל ועשור לאלבומים שהשאירו חותם מסויים זה כבר טרנד מאוד פופולארי בסצנה, (מחר יעמדו חברי מוניקה סקס על אותה במה ויחגגו עשרים שנה לאלבומם "פצעים ונשיקות") סוג של ערגה לימים אחרים, אווירה אחרת, במיוחד לאור (!) החושך המכסה אותנו בשנים האחרונות, וכשאני כותב חושך אני מכוון במיוחד לעתיד אפל ומלא סימני שאלה בענייני מה אנחנו עשינו כאן ומה נעשה בהמשך על מנת ששהייתנו בחבל ארץ הזו תהייה יותר נעימה, בטוחה, שלווה ואפילו משעממת, ממש כמו רעיית כבשים בניו זילנד, לא מגיע לנו?!
בקטנה – פעם הייתי מספר שהתמונות שלי מופיעות בכתבות של אחרים, אז הנה – קצת בנרג' וקצת בעכבר, גם קצת בוואלה!
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
[…] החולף עמדתי באותו מקום ובאותן שעות באירוע דומה, מקביל, חגיגות עשרים שנה לאלבומו החשוב של עמיר לב, כן, יש כבר נוהג, […]