מופע להקת הגאראז'-סרף מקליפורניה "אללה לאס" במועדון בארבי, שלישי, 04.11.2014, חימום – אוריונס, תקלוט – צח בר. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
הסיפור של ההרכב מתחיל בחנות התקליטים העצמאית "אמבה מיוזיק" בלוס אנג'לס, שלושה צעירים שעבדו בחנות החליטו להתארגן ולנגן ביחד ולהתגבש כהרכב תוך איסוף ההשפעות המוזיקליות מהן ניזונו במסגרת עבודתם, פדרום סיאדטיאן הגיטריסט המוביל, ספנסר דונהם נגן הבס ומאטיו קוריאה על התופים אשר צרפו אליהם את מיילס מיקהאוד נגן גיטרה וזמר, עברו מספר שנים עד שהצליל הייחודי שלהם התגבש והם הבשילו להפקת והשקת אלבום בכורה שהתגנדר בשם הלהקה Allah-Las והציג צליל לואו פיי נונשאלנטי המשיל מעליו את כל הטכנולוגיה המתקדמת בעולם המוזיקה בן זמננו וחוזר לשורשים של תפוחי אדמה במדורה בליל ירח על חוף הים, בקבוקי יין ונערות יפות, מוזיקת גולשים.
באלבומם השני, שיצא ממש בתחילת השנה האללה לאס מגיעים טיפה יותר משופשפים, עם תובנות על החיים. הצליל של האלבום אכן ממשיך את הרעיון הקליפורני לחיים הפשוטים וסוגד לשמש כשמו – Worship The Sun. כי בינינו, מה צריך יותר בחיים מעבר לחוף זהב, פיק גלישה קלאסי, יום בהיר וארוך, בירות, דגים על האש והרבה שאנטי באנטי בין לבין.
כל הקסם של ההרכב מתכנס ומתנקז בפשטות, בראיה המפוקחת והבלתי מתחכמת או מתוחכמת יתר על המידה, שואפת לסגנון החיים הקליפורני הבסיסי, גלישה, חופש, חיים פשוטים ובריאים, אי תלות ואהבה.
אמש הפציעו חברי ההרכב, שנחתו יום קודם לכן בטיסה מיוון, מעל בימת מועדון בארבי בתל אביב אל מול כמה מאות צעירים שהספיקו להכיר את הצליל והרעיון המוזיקלי שלהם בזכות אנשי "נרנג'ה", שותפות להבאת אמנים ומוזיקאים אשר כבר קיבלה את ההכרה הרחבה כמי שמתעסקת במעקב והזמנת אמנים אלטרנטיביים היותר מיוחדים ויוצאי דופן באוקיינוס הצלילים שמעבר לים, הכרה שכללה חשיפה מדהימה לאלבומים ושלל כתבות מקדימות בנישות המוזיקליות הנעות בין השוליים התל אביביים לשוליים המוזיקליים הנכונים.
הערב שהחל מוקדם יחסית, עוד אקט חיובי שאומץ בידי מועדון בארבי ושודרג בידי ההפקה, מופע החימום החל כבר בשעה תשע וחצי, כאשר חלקו של הקהל עוד עסק במינגלינג בחוץ או עדיין היה בדרכו למועדון – זבש"ם, תגיעו בזמן, פתיחת דלתות בשמונה וחצי זה אומר להגיע מוקדם כי יש הפתעות.
החימום היה אחת מהאפשרויות הנכונות למופע הראשי, האוריונס החיפאים, להקת סרף פאנק המשמרת את הצליל הבועט והמדגדג של שנות החמישים והשישים בחוף המערבי באמריקה הצפונית, האמת שהאפשרויות היו מצומצמות, או האוריונס או גולשי אבן נייר ומספריים שהעומד מאחוריהם נכח בקהל ופירגן בקול רם והרבה חיוכים לקונקורנטים החיפאים שעלו לבמה לבושים בג'לביות כותנה, שלנדא, אני מצביע עליך…
את התפרים בין מופע אחד למשנהו סגר ביד בטוחה האחד והיחיד צח בר, מי שעומד מאחורי הפלא התרבותי המקומי "התדר" שעומד לפרוש לשנת חורף עמוקה לא אחרי שירים את השמיים בחצר בית רומנו בסוף השבוע הקרוב, תקלוט שנע בין מוזיקה טורקית גרובית לבין מריחות שעווה על גלשני לונג בורד בחוף הים…
בסוף, שעה עשר על השעון, תוסיפו ארבע דקות לסידורי בקליינרים והנה החבורה הקליפורנית במכנסי סקיני, חולצות מכופתרות ורעננות נעורים של שמש ואגוזי קוקוס מהולים באננס עלו לבמה כדי לתת שואו אמיתי בן שעה ועוד כמה דקות, ליין אפ שהציג את המיטב שלהם, חומרים משני האלבומים (צריך לתת להם זמן מנוחה כדי להתארגן על השלישי, תכלס…) הובילו את הערב בדרך הנכונה לחגיגה מוזיקלית המשלבת נכון את הצלילים הפשוטים, מה שנקרא לואו פיי גיטרות ותופים, הרבה אינסטרומנטלי לצד שירה, הרבה גיטרות לצד כלי הקשה, המופע היה דחוס בחומרים, מהירים, ואת אקט הסיום הם הפכו לחגיגת נעורים פרועה ואמיתית עם קראוד סרפינג ועליית אנשים מתוך הקהל שהצטרפו לשיר העליז "Every Girl" כאשר בשניות האחרונות הושמעה ההבטחה כי הם יחזרו…
רק לאחר שהמופע הסתיים והקהל יצא החוצה מהמועדון החמים הבנתי שהחורף עוד מעט כאן, בפנים היה לנו קיץ בלתי נגמר…
בקטנה – אללה, אלוהים, גוד, תכלס כולם נמצאים על אותו ענן בשמיים, מקסימום מדברים שפה אחרת, אבל במוזיקה כולם מתחברים, אפילו עם בודהא…
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
