שלושה הרכבים שעשו לי את גיל העשרה סגרו בוקינג בתל אביב – 2 במרץ, היכל התרבות, כל הפרטים.
שנות השבעים, מועדוני הריקודים של תל אביב, בחסות העירייה או בבעלות פרטית, אני, אז תלמיד תיכון פרוע, בשעות היום שורץ בים, בלילות רץ בין המועדונים עם תיק גב מלא בתקליטים, התקליטן הכי צעיר בשטח, נותן בראש מהרוק הבריטי ועד הסול האמריקאי.
האמת, הלב שלי נמשך לנשמה השחורה הזו, כחלק מההוויה של אז המלווה בסרטי קולנוע שהעצימו את דמות הגיבור השחור, שאפט, סופר פליי ועוד, טמלה מוטאון, אחת מהחברות הכי חשובות להרכבי מוזיקה בארצות הברית באותם ימים אוחזת בחוזים בלעדיים לשורה ארוכה של כוכבים, החל מהפיתויים, אקא "The Temptation" ועד נערות הליווי של דיאנה רוס הכוכבת הצעירה והמסעירה שאהבה לשתף פעולה עם האחים ג'קסון.
באחד הימים, יושב עם חברים ליד הפטיפון, אחד החברים שולף בחיל ורעדה אלבום חדש, הרגע הגיע באופן אישי מניו יורק עם אחותו הדיילת, חמשת חברי להקת הפיתויים יושבים על גזע עץ, לאלבום קוראים – "All Directions" ובתוכו ממתין לנו השיר "Papa Was a Rollin' Stone" אחת עשרה וחצי דקות של פאנקי גרוב פסיכדלי שלא נשמע מעולם, אוחז אותך במותניים ומכריח אותך לרקוד, זה הצליל שחיכיתי לו, המקצב הנכון לרחבת הריקודים, לוקח את האלבום (בהשאלה..) אני כבר מדמיין את הקהל בבית הנוער "ביכורי העתים" עושה את הצעדים, יום שישי, עשר בלילה, בעוד כמה דקות הלהקה התורנית תצא להפסקה של חצי שעה, זה הזמן שלי, שולף את התקליט החדש ומעביר היישר לרצועה השלישית, זה בא, במכה, הקהל לוקח את הקצב, פעם ראשונה שהגרוב הנכון מתנגן כאן, אני מבין את גודל הרגע ולאחר סוף השבוע רץ לחנות התקליטים הגדולה ברחוב אבן גבירול וקונה את כל התקליטים של הפיתויים, לא עוזב אותם לאורך כל שנות השבעים, אלבום אחרי אלבום, להיט אחרי להיט, הם נצרבים בנשמתי.
כעת הם מגיעים לתל אביב, מופע שתוכנן בסוף הקיץ ונדחה בשל אילוצים (היתה כאן מלחמה בקיץ…) נקבע להיערך בתאריך 2 למרץ בהיכל התרבות בתל אביב.
אז הנה הזדמנות להניח כאן כמה מילים על ההרכב – הייחוד של הפיתויים היה בהרמוניות הקוליות שלהם, כאשר אוטיס ויליאמס זמר הבריטון ומלווין פרנקלין זמר הבס אחדו שני הרכבים ווקלים בתחילת שנות השישים כאשר אנשי חברת מוטאון האזינו להם והחתימו את ההרכב הצעיר שהחל לשחרר שורת סינגלים שהפכו ללהיטים, ביניהם השיר "Get Ready" בגרסתו הקצרה הרקידה שהפכה בידי חברי להקת "אדמה נדירה" ליצירת רוק של 21 דקות. הם ממשיכים משנות השישים אל השבעים עם שורת אלבומים ולהיטים שמככבים ברחבות הריקודים כצליל השחור של מוטאון, עם השנים ומטבע הדברים מתרחשים חילופי זמרים בהרכב, לכאן יגיע הרכב בו שניים מההרכב המקורי – אוטיס וויליאמס ודניס אדווארד.
את דיאנה רוס, סוג של זמרת גדולה מהחיים, ראיתי כאן, לפני שנים, בשנת 1988 במופע פתיחת כינוס הפועל בבלומפילד כמדומני, בלי הסופרימס, שהיו להקת המקור שלה בשנות השישים ותחילת השבעים במאה שעברה, אז הפעם אוכל לחזות בבנות הסופרימס מבצעות את שורת הלהיטים המצויינת שלהן.
ההרכב השלישי שמצטרף למופע המתוכנן – "הפלטרס" אף היא מלהקות הווקליות שהחלו את דרכן עוד בשנות החמישים עם שירי גוספל וריתם נ' בלוז, שורה נאה של שירי ריקוד סלאו צמוד צמוד של הורמוני הנעורים, ההרכב כבר הספיק לבקר בארץ בעבר, אמנם נכון לעת הזו כבר לא נותרו בחיים חברי ההרכב המקורי המיתולוגי אך אין ספק שהזמרים שמושכים את המסורת ישמרו אותה ויערבו לאזניים, סוג של נוסטלגיה רומנטית.
אבל יותר מכל אני מחכה לשייק של הפיתויים – Papa Was A Rolling Stone, הכי ריקוד ליום הולדתי!!!
2 לנובמבר, היכל התרבות, כרטיסים.
אז הנה המקור
והנה כמה גרסאות נוספות…
