מתוך מופע להקת Cults במועדון בארבי, ראשון, 06.04.2014, מופע חימום Garden City Movement. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
להקת הדרים פופ, "Cults", אשר הוקמה בניו יורק לפני ארבע שנים על ידי מדלין פולן ובריאן אובליביון, שהיו באותה עת בני זוג, הספיקה ליצור שני אלבומים, הראשון הנושא את שם ההרכב הוביל לחשיפה בינלאומית בעקבות שני להיטים בנוסח עדות הדרים פופ – "Go Outside" ו-"Oh My God", החשיפה הציבה את ההרכב בצמרת הסצנה העצמאית מעבר לים. בשנה החולפת הספיקו להשיק את אלבומם השני "Static" שעורר עניין רב אף בשל העובדה שהשניים נפרדו במסגרת חייהם הפרטיים כזוג.
הסצנה העצמאית העולמית חיבקה את ההרכב, חיבוק שהוביל לביקורות אוהדות, השתתפות בפסטיבל היפסטרי באנגליה והצלחה בכיבוש החזית האמריקאית.
אמש הופיעו חברי ההרכב במועדון בארבי בתל אביב במסגרת סיבוב הופעות אירופאי לקידום האלבום החדש "Static". הבאתם לארץ נזקפת לזכות חברת ההפקות העצמאית נרנג'ה, שבתיק עבודותיה רשומים הפקת ההופעות של ג'ואנה ניוסום, אוף מונטריאול, בריאן ג'ונסטאון מסקר, יות' לאגון, אמנדה פאלמר ודניאל ג'ונסטון בתל אביב, סוג של פינוקי אינדי מעבר לים לקהל ההיפסטרים המקומי.
לפני עלייתם לבמה חיממו יוני שרוני וחבריו להרכב המקומי מבית BLDG5 של הלייבל אנובה – Garden City Movement, הרכב המנתב את השילוב של אלקטרוניקה והלחנה מלודית נכונה למקומות הטובים יותר. אני אוהב את ההרכב הזה, כתבתי עליהם כאן וכאן, הוא לוקח את האלקטרוניקה המוזיקלית צעד אחד קדימה, לעבר העתיד.
חלקו השני של הערב, ליין אפ שכלל 15 שירים, מתוך שני אלבומי ההרכב לא כבש את ליבי, לחלוטין, תאמרו שאני אולד סקול, תאמרו שאני לא מבין בתמורות המוזיקליות, שאני לא מבין שהבאז העכשווי הוא מלודיות פשוטות ולא מתוחכמות, תאמרו שהייתי עייף, תאמרו שהייתי עדיין נתון להשפעת המיינסטרים המקומי מהמופעים שחוויתי בסוף השבוע, ואולי הייתי מאוכזב מהחוויה הבלתי ויז'ואלית לחלוטין שהתאורן שהגיע עם ההרכב נתן – מינימום תאורה למעט האורות המרצדים הבלתי חושפים טפח מהבמה שלקחו אותי בפלאש בק לשנות התשעים במאה שעברה לערב או שניים במועדון לילה מקומי באחת מערי החוף הדרומיות באי הבריטי, סוג של אווירה מנוכרת שאיננה יוצרת חיבור בין הקהל לאמנים על הבמה, כל אחד רוקד לעצמו, אולי התחושה של אווירת כיתה ד' כאשר באחד השירים רקדו לידי זוגות ריקוד סלוא צמוד ואולי סתם פספוס, הותירו אותי עם תחושה שמופע החמום גנב את ההצגה למופע המרכזי.
כי מה היה כאן? מרחק די גדול בין ציפיות למציאות, כן, ההאזנה המוקדמת לחומרי ההרכב מותירה אותך, במיוחד בעקבות הסינגלים המפורסמים, המתקתקים, הרומנטיים, המאופקים, מצפה לאיזו גלקסיה קוסמית מלאת צבעים בגווני פסטל שיתפרשו באולם מעל העולם, שיצרו בך מעין תחושה של ערסול, חיבוק, ליטוף, אבל הפער העצום, שאינני מצליח לחדור אותו בין ההעמדה החיוורת, הריקנית, ללא תפאורה עין הולמת, על במה עירומה מכל ויז'ואל, שקרשיה האפורים בעמידה קרובה נחשפים לעיניך, במפגן התאורה ההוא שהזכרתי שאין בו כדי לעטוף אותך באותו פסטל חלומי, מותיר אותי בכל אופן, עירום מרגשות ותחושות, כי יותר משהאוזן רוצה לינוק, כך העין צריכה להשתכר עד כלות, פופ דרים זה לא, שידור רדיופוני מנוכר זה כן, עוגה בלי קצפת, גלידה בלי שמנת, ואבטיח חמצמץ.
רק חלקו האחרון של המופע, זה הנקרא הדרן, שכלל את הלהיט הכי גדול – "Go Outside" במהלכו כבר ביליתי בגלריה מעל הבר, מאחור, מעבר לקהל העצום שמילא את האולם, משקיף היישר אל הבמה בה ניתן לזהות את מדלין בחצאית המרגניות שלה וכמה דמויות אפלוליות שלא נעו במיוחד, פיצה אותי איכשהו, כן, חסר לי תיאטרליות, תנועה, רוקנ'רול, אבל זה לא.
כנראה שאין בי את הגנטיקה ההיפסטרית, למרות ששילבתי חולצה בצבע אוקר עם סוודר אפור, כנראה שפספסתי עם הגרביים שלא היו משובצות, היפסטר אני לא, הקהל ככל הנראה כן. ואלי בכלל יש לי הפרעת קשב, מהסוג שרועי פרייליך שר עליה באלבום הסולו החדש שלו – "סופו של הלילה שרפנו נורות, מילים קטפנו מבין השורות…" השיר שהתנגן לי בדרך הביתה בשעה מוקדמת יחסית, חצי לחצות.
מכל מקום, אני מניח כאן כמה רגעים בווידאו, ואפילו את מרביתו של האלבום הראשון להאזנה, גם של עיר גנים, תהנו, מחנה הלהקות.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
יו, זה רק אני או שפעם ראשונה שאתה מתאכזב ממש מהופעה? לא זוכר ביקורות שליליות אצלך כלל.
בכל מקרה, מופע החימום הם הדבר הבא. שומעים את זה.
אחלה ביקורת.