נגע בשמיים…

מוביוס טריפ, הרכב  הדואו החדש של יובל בנאי, משינה במקצבי דאב סטפ, מופע במועדון בארבי, 26.02.2014. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

שלושים שנה חלפו מאז שיובל בנאי, שלומי ברכה והחברים עמדו על הבמה הגבוהה במרתף מועדון הפינגווין המיתולוגי, צעירים, רעננים ובועטים כשאנשי הבלוריות רקדו לצלילי הגל החדש, אין ספק שבמהלך השנים שעברו ההרכב ששמו "משינה" הציב סטנדרטים חדשים בתחום מוזיקת הרוק והפופ המקומית, עם תשעה אלבומי אולפן שחלקם הושק עוד בימי הזוהר של הוויניל, דרך ימי הקלטות ועד התקליטורים, ועוד הפצות של אוספים, הופעות ומארזי וידאו נטועה משינה היטב בפס הקול הישראלי.

היה זה אך טבעי כי בזמן מסוים, לכשהכוס התמלאה, ינסו חברי ההרכב את דרכם העצמאית בפרשנויות שונות ולא רק במסגרת הדחוסה של הלהקה, כך יצאו למעשה כולם לדרכים חדשות, וניסיונות מוזיקליים שונים, יובל בנאי היה בין הראשונים מחברי ההרכב לנסות את דרכו ביצירה אישית, כך ניצבים על מדף האלבומים שלו ארבעה אלבומים המציגים, כל אחד ואחד מהם תעודת זהות אישית של יובל.

בתקופה האחרונה ולאחר איחודים שונים של משינה שכללו בין היתר סבב אקוסטי למחצה במופע ששינה את הכללים במסגרתו הקיף הקהל את המעגל בו ישבו חברי ההרכב ואורחיהם, שב יובל בנאי לחתור ולחפור לניסיונות מוזיקליים אחרים, לנסות ולגעת בקצוות שונים לחלוטין מהעשייה שלו עד כה.

כך למעשה הוביל התהליך להקמת הדואו עם טל מטמור, מוזיקאי, מפיק, קלידן ואיש מחשבים, הנוגע בתחום האלקטרוני במוזיקה בת ימינו, השילוב בין יובל הוותיק ובעל האג'נדה לצד רזומה מוזיקלי מכובד עם הדם הצעיר שלוקח את הצלילים לעולם העכשווי, קרי – המוזיקה האלקטרונית על שלל סוגיה ותת ז'אנרים יצר את מוביוס טריפ – Mobius Trip, סוג של כפל לשון למונח רצועת או טבעת מוביוס, זו צורה דו-ממדית שיש לה רק צד אחד, מבחינה מתמטית, זהו משטח עם שפה, שאינו ניתן לכיוון. מדובר בקוריוז לוגי מתמטי על שמו של המתמטיקאי והאסטרונום הגרמני אוגוסט פרדיננד מביוס.  דרך אגב הנגישות וההקבלה למדע אצל יובל בנאי דומה במאוד לנגישות זהה שחווה רמי פורטיס  (שעוד אדבר אודותיו) במסגרת הפקת אלבומו האחרון "החבר אני" במהלכה הושפע רבות מהממציא הסרבי ניקולה טסלה, שפיתח וגילה חידושים רבים בתחום שידור גלי הרדיו, חשמל ועוד.

אבל מספיק עם החפירה המדעית, תאכלעס, ישן מול חדש זה החדש העכשווי, יובל וטל לוקחים כמאגר שורה משירי נכס צאן הברזל של משינה אותם כתבו יובל בנאי ושלומי ברכה, הפיקו אותם מחדש תוך הלבשת סגנונות רקידים, מרקידים ומועדוניים בהווייתם תוך הקפדה על איכות דיגיטאלית ואלקטרונית ביצירת הצלילים המלווים את התמלילים, לצד הפרוייקט הזה יצרו השניים, יובל וטל שירים חדשים המניחים מאחור את העבר המוזיקלי ופורצים דרך חדשה שלא הייתה מביישת אף יוצר מקומי או מעבר לים בתחום המשלב אלקטרוניקה טהורה ושירה חיה או מסומפלת.

אני שלצערי עמוס עד מעל הצוואר בשורות מופעים, השקות ועוד, החמצתי את המופע הגדול הראשון שהתקיים בגוש דן לפני כשבועיים במועדון זאפה הרצליה האקסלוסיבי, אך זכיתי ליטול חלק כצופה ומאזין במופע נוסף שקיים אמש הצמד במועדון בארבי בתל אביב, מדובר בזכייה כפולה, מסוג הזכיות הכפולות והכל כך נדירות של מוסדות ההימורים בארץ, זכיה המשולה להכפלת הסכום בהינף יד…

ועל מה אני מדבר? כי מעבר לכך שהמופע המדובר מדוקדק ומוקפד עד הפרט הקטן ביותר, ומעבר לכך שהוא מלווה בתפאורה חשמלית פורצת גבולות ודמיון בהשלכותיה וברמזיה הנחשפים ממש בהדרן (נגיע גם לשם…) היא הכילה סוד מאוד ידוע (האמנם?…) כאשר יובל בנאי החל לשיר עם אפקט Talk box אלקטרוני בסגנון פיטר פרמפטון את השיר "חתול מפלצת" ולאחר כשתי דקות דמותו המקפצת של רמי פורטיס מגיחה אל הבמה בצעדי ריקוד על מנת להמשיך בדואט שהרים את המועדון כמה סנטימטרים מעל הרצפה…

אין ספק כי יש כאן סוג של אקט ניצחון שיצר יובל בנאי, להיטים השגורים בפי כל המקבלים את הטאצ' החדש המגיע אחרי עבודה דווקנית, הדוקה ומכבדת את המקור, ובכך יוצר המשכיות מוזיקלית הזורמת במסלול אנרגטי לעתיד.

אני רוצה גם לציין את אורן זילברשטיין, המוכר כבק ליינר של שורת אמנים ידועים שאף שולח ידו בנגינה וכתיבה, שבמהלך המופע בעודו לבוש כאימפרסריו בטוקסידו כמעיין מחווה דיגיטאלית לגל החדש של שנות השמונים הצטרף כמלווה בגיטרה המדמה את חלקו של שלומי ברכה, הגיטריסט של משינה ברגעים הנכונים בשירים, שלומי עצמו נכח בקהל יחד עם חברי משינה…

ואז זה התרחש, בהדרן, כאשר יובל וטל חזרו לבמה לביצוע של שלושת השירים האחרונים, משינה טהורה, שמיים, יהלומים, נגיעות, או אז נדלקו נורות הליבון שנתלו והשתלשלו מתוך קונסטרוקציית המתכת הגדולה שהיוותה מעין תפאורה מערסלת לכל אורך המופע, הנורות דלקו באור אדמדם ונוגה כמו כוכבי השמיים…

ליין אפ: אינטרו – סינרמן, התשובה, ארמון הלטאות, בנות הים, מכשפת, מלכים, לא יכול לעצור את זה, Are Friends Electric? – מחווה לגארי ניומן , ממשיך לנסוע, ברחובות שלנו, לילה בעיר, חתול מפלצת (עם פורטיס), תלוי על הצלב (עם פורטיס), זמן ללכת, אנחנו שניים, להקה, למה לי פוליטיקה, White Like I am Dead. הדרן: יהלומים בשמיים, נגעה בשמיים, אבל אין.

ועד כאן החפירות, לעומק , לרוחב ולגובה, הנה כאן אפשר ללחוץ על מנת לצפות בגלריית תמונות מהמופע, קרדיט: יובל אראל, שילי אראל.

וגם ווידאו