דיווח מהשטח

שרית ברקן אקוסטית בבר גיורא

מופע לילי של שרית ברקן בבר גיורא, לא היעד המקורי אבל אלטרנטיבה, מלווה – יובל שנהר, 04.12.2013. נכח, צילם ומדווח – יובל אראל.   

שרית ברקן בבר גיורא. צילום: יובל אראל
שרית ברקן בבר גיורא. צילום: יובל אראל

התוכנית המקורית של שרית ברקן הייתה לרדת למרתף הכי חשוך בעיר, לבירת המחתרת של בועת האינדי המקומית – הריאליטי ריהב סנטר בכרם, אולם, צו מנהלי של העירייה סגר את המקום לשבועיים, אז שרית לקחה עצמה למרתף אחר, לבר גיורא.

שרית נמצאת כבר זמן רב בשטח, היא החלה את מסלולה המוזיקלי כזמרת קלאסית, עוד במגמת המוסיקה בתיכון אלון, משם דרכה הובילה להרכב הווקאלי של חיל החינוך, המשיכה לסדנת אופרה שלקחה אותה על פני הגלובוס ללימודי המשך והשתתפות במספר אופרות, כיום שרית מנהלת מוסיקלית של התיאטרון במרכז ביכורי העיתים ואף מלמדת פיתוח קול לפרנסתה אך לא נוטשת את היצירה והביצוע בעצמה.

פרסומת

בדרך להשיק אלבום בכורה אישי שמופק בידי אורי וינוקור, היא מבקשת לפרוץ מסצנת האינדי המקומית למיינסטרים.

שרית ברקן ויובל שנהר. צילום: יובל אראל
שרית ברקן ויובל שנהר. צילום: יובל אראל

את שרית ראיתי לראשונה מעל במה במסגרת פסטיבל הפסנתר במופע המחווה לקול השלום כאשר נטלה חלק כאחת הזמרות המלוות ללהקת רוקפור. בליל רביעי לקחתי את עצמי למרתף של בר גיורא על מנת להאזין לחומרים האישיים שלה.

אני והמרתף הזה לא נדלקנו אחד על השני במבט ראשון, האמת שגם לא במבט שני, אולי סתם תחושה שיש לי כנגד מרתפים שיש בהם רק פתח אחד, ואולי האווירה שלא ממש הייתה מוזיקה מיינדד במקום כאשר כבר ממופע מקדים שהתקיים במקום על ידי שני בחורים צעירים שלא הספקתי לקלוט את שמותיהם המנגנים בצמד גיטרות אקוסטיות ישבה על הבר חבורת בנות שלא ממש הבנתי מה להן ולהופעות במקום, רחש בחש קרקרני שיצא מפיהן הפך לרעש רקע בלתי פוסק המלווה את המופעים במקום באותו ערב, כאילו, בנות, שילמתן כסף כדי להיכנס למקום בו מתנהלות הופעות, אז למה אתן לא מתמקדות בהופעות, ברבורי שפתיים אפשר לעשות במקום אחר.

פרסומת

אבל כאשר החלה ההופעה של שרית ברקן, התאמצתי להתעלות מעל הנויז המעאפן הזה ולהתמקד במוזיקה והשירה של שרית, כן, שרית היא זמרת מקצועית, זה ניכר בקולה מיד, במיוחד בקטעי השירים שנוגעים בצבעים אחרים, לא בפופ, יותר בריתמ נ' בלוז, או בצבעי גרוב, מיתרי הקול שלה נפתחים לרווחה וצובעים את הצליל בגוונים עמוקים ומצויינים, לא ממש עקבתי אחרי שמות השירים, גם לא מצאתי הזדמנות להניח יד על הפלי ליסט שהכינה כך שאיני יכול להצביע על שמות השירים, אולם למעט שני ביצועי מחווה, כל החומר היה מקורי, שרית לוותה עצמה בפסנתר חשמלי ומוג ויובל שנהר עצמו שנטל חלק בחלקם של השירים ניגן בחשמלית עם אצבעות מהירות תזזיתיות וקול נעים שליווה את שירתה של שרית.

אני חושב ששרית תישמע יותר טוב מעל פני האדמה, בטוח במקומות שבאותיהן מכבדות את האומנים המתארחים ולא הופכות אותם לסוג של תפאורת צד, שרית את בדרך הנכונה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות קטנטנה…

וידיאו 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: